בשעה טובה הכנסת חזרה לתפקד. ביום שני העלתה ח"כ איילת שקד לדיון במליאה את נושא הוועדה למינוי דיינים, שעברה ל"ידיים חרדיות" כלשונה, והחלה לתקוף מעל בימת הכנסת את ציפי חוטובלי, "הנציגה הסרוגה" של הליכוד. שקד צעקה שנתניהו לוקח את מה שחשוב לציונות הדתית ומוכר אותו לחרדים. היא כינתה את המעשה שלו "חרפה" ו"הולכת שולל", ולקינוח הוסיפה עוד כמה מטעמים בגנות החרדים. ח"כ משה אבוטבול מש"ס החל לזעוק מדם ליבו נגד דבריה, וחבר סיעתו ח"כ ינון אזולאי כבר זעם, ובצדק. כשאביו דוד אזולאי כיהן כשר הדתות, הוא דאג בין השאר גם לאינטרסים של הציונות הדתית. לצעקותיו של ח"כ סמוטריץ' מהיציע הגיב ינון בבקשה שלא יפסלו את החרדים. הוא, שנמצא בעמדת כוח, ביקש מחבורה של חמישה מנדטים באופוזיציה לא לפסול אותם. וזה מספר בעצם את כל הסיפור.
מעשה שהיה: באחת מישיבות הסיעה של ש"ס סיפר השר לשעבר אריאל אטיאס שבממשלת אולמרט, בעת שש"ס הייתה בקואליציה והחזיקה בתיק הדתות ובוועדה למינוי דיינים, האיחוד הלאומי והמפד"ל ישבו באופוזיציה. באותה עת קרא מרן הרב עובדיה לשרים והנחה אותם להקפיד על ייצוג מלא לכל המגזרים במינוי דיינים – שליש מהציונות הדתית, שליש חרדים ספרדים ושליש חרדים אשכנזים. האמונה של מרן בחשיבות האמון והייצוג של כלל האוכלוסייה במערכת בתי הדין לא הייתה מוטה פוליטית, גם כשהכוח היה בידיו. זו הייתה תפיסת עולמו, דרך חיים.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
ימינה משלמת את מחיר ההתעלמות מסוגיות דת
ביש"ע טוענים שהבנייה ב"מובלעות" כבר מוקפאת, לשכת נתניהו מכחישה
"לפני עשר שנים חשבתי שאני עם הבמה סיימתי"
למעשה, שר הדתות דאז, ח"כ יעקב מרגי, מינה רבנים מתוך הציונות הדתית, מירוחם הפריפריאלית ועד לפתח־תקווה הגדולה. דווקא בנט, כשר הדתות, לא המשיך ברוח הזו גם כשהציבור רצה בכך. שקד בתורה, בקדנציה הקודמת, חיבלה בחלוקה המקובלת בתוך דיוני הוועדה למינוי דיינים בראשות השר שטייניץ.
ש"ס כבר הוכיחה את עצמה, וזו לא הדוגמה היחידה. השר אריה דרעי דאג להקים את היישוב עמיחי, ודאג למעמדן של הרשויות ביהודה ושומרון עוד בקדנציה הראשונה שלו כשר הפנים. תשאלו את זמביש. אבל זה לא העניין; העניין הוא שהשר דרעי דאג לעמיחי כפי שדאג לדימונה ולעפולה ולשכונת התקווה, בעוד נפתלי בנט מכוון למפלגה של כלל ישראל, וכצעד ראשון מתעסק בעיקר בהשבת הציונות הדתית הביתה. לכאורה מובן לחלוטין, אבל מסתתרת כאן חתיכת סיפור.
והסיפור הוא סיפורו של הדי־אן־איי הציוני־דתי העילאי והמנותק, שאי אפשר להוציא אותו מהציונות הדתית, לא משנה כמה מנסים "להתנחל בלבבות". וראו זה פלא, אפילו שקד, שלא גדלה בציונות הדתית, קיבלה לתוכה את הדי־אן־איי הזה.
הטור הזה הוא מעין קריאת השכמה למפלגת ימינה: תתחברו לעם. אנשים הם לא עדר. אל תדמיינו שמישהו קונה את הציונות הדתית בדיינים, ואל תחשבו שרק בתקופת בחירות אתם צריכים לחיות על קו עמונה־דימונה. ככה לא תגדלו מעל שישה מנדטים. לא במקרה אתם ומרצ חולקים את הטייטל העגום של המפלגה הקטנה בכנסת. לא במקרה סרוגים רבים מצאו בית פוליטי בש"ס ובליכוד. אתם כל הזמן פוטרים את עצמכם מאשמה במצבכם דרך הפלת האשמה על הגעוואלד של נתניהו או על איתמר בן־גביר. זה נכון רק קצת. האמת היא שאתם מצליחים להוכיח פעם אחר פעם כמה אתם מנותקים מהחברה הישראלית. הלב שלכם במקום הנכון, זה ניכר, ואפילו הייצוג קיים – למשל באמצעות חבר הכנסת אופיר סופר – אבל הדי־אן־איי המתנשא תמיד צף מעל פני המים.
בחרתם להיכנס בחרדים? זאת טעות לא רק כי בשולחן השבת יושב האח החרדי שלנו, אלא כי זו בדיוק הדרך לייצר מצב שבו ברית האחים חוזרת בענק, ולהמשיך להתחרות עם מרצ על תואר המפלגה הקטנה. אם ברית האחים תחזור או שנחשוב שהיא חוזרת, אז אמנם תחזיקו את הוועדה לבחירת דיינים, אבל לפיד יעלים חלילה את מעמד הדיינים כולו, ואת זה גם הבייס שלכם יודע.
הכותבת היא יועצת אסטרטגית, עבדה בשתי מערכות הבחירות האחרונות כדוברת ש"ס
