במהלך סוף השבוע האחרון, שני הערכים הנצפים ביותר בוויקיפדיה העברית היו "חתונה ממבט ראשון" ו"מדחת יוסף". את הראשון אפשר להבין – תכנית הריאליטי הפופולרית חגגה סיום עונה במוצאי השבת, הגיוני שעמך בית ישראל יחפשו אחריה. אבל מה פשר ההתעניינות הציבורית הפתאומית בלוחם משמר הגבול שנרצח בידי צלף פלסטיני במתחם קבר יוסף לפני כמעט עשרים שנה? התשובה המפתיעה, אפילו המדהימה, היא מערכון. מערכון שסגר את הפרק הראשון בעונה הרביעית של "היהודים באים" בכאן 11.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האשמות הדדיות: "ימינה השאירה ירושה קשה"
– התכנית לחינוך יהודי במדינות חבר העמים בסכנת סגירה
– למה ישראל היא לא ניו זילנד?
האנקדוטה הזו חשובה כי היא מוכיחה שאי אפשר להתייחס יותר לתוכנית "היהודים באים" כקוריוז נידח ובלתי חשוב, מעין פינה אוונגרדית המיועדת ליוצרים מגניבים שנהנים מלשחוט פרות קדושות לחמשת צופיהם. חבורה המורכבת מבוגרי ניסן נתיב פינת בצלאל שבטוחים שקורע מצחוק להציג את כל גיבורי התנ"ך כמפגרים, דבילים או פושעים פליליים. הוכחה נוספת לכך ש"היהודים באים" משפיעה הרבה מעבר למשבצת השידור שלה היא נתוני הצפייה הכוללים לתכני הפרק המדובר בדיגיטל: שניים וחצי מיליון צפיות נכון להיום, זה המון.
בפרק הראשון נשחטו האנשים, הסוגיות והנושאים הבאים: משה רבנו, שבא לבני ישראל עם נחש נחושת שאמור לרפא אותם ולא באמת יודע להסביר מה בעצם ההבדל בין הנחש שהכין לעגל הזהב, תכנית הגרעין הישראלי, שמתברר כי הוגיה החליטו להטמין את הכפתור האדום לשחרור הפצצה עמוק בגופו של ראש הממשלה, באזור אינטימי ביותר ואידך זיל גמור, מערכת בתי הדין הרבניים, שהוצגו כממשיכי דרכם של כהני בית המקדש המושחתים שזה עתה נגדעה פרנסתם בעקבות החורבן, ממציאי בובת הברבי, וכאמור מדחת יוסף, במערכון שהיה תערובת מוזרה של סאטירה וגרוטסקה, ביזוי המת והעלאת נשמתו, ביקורת נוקבת וחמלה אין קץ.
דילמה לא פשוטה עומדת בפני הדתי-ימני-ליברל-ללא-שפם בכל הנוגע ל"היהודים באים". מצד אחד, היא כל מה שחינכו אותנו לתעב. להתקומם כלפיו. לומר שוב ושוב שזה לא להאמין שבטלוויזיה הישראלית יכולים להיות משודרים דברים כאלה, שהם לא רק כפירה בעיקר אלא ניסיון חוזר ונשנה לקחת כל סמל יהודי או ישראלי ולנפץ אותו לרסיסים.
מצד שני – מה לעשות וזו פשוט תכנית מעולה. הכול בה מדויק עד רמת הפסיק. התפאורה, הטקסטים, המשחק, בחירת הנושאים, התמהיל. סיוט שמרני מתמשך שאי אפשר להסיר ממנו את העיניים, שמתמלאות דמעות צחוק וזעם במקביל.
קשה להיות יהודי, אמר מזמן שלום-עליכם. אז קשה גם להיות צופה ב"היהודים באים", אבל אנחנו היהודים הרי לא נבהלים מדברים קשים. בטח מדברים מצחיקים, מהוקצעים ומלוטשים כל כך.
