"'תמיד אמרתי לך שכל הבחירות האלה הם שטויות. אני מוכן לדפוק אותם. תן לי רשות ואני אהפוך את הארץ על ראשה. כמה מאות פגרים והעסק יהיה בידינו'. המאורע שזעזע את כדור הארץ אירע אור ליום 28 בפברואר 1975. הכותל המערבי פוצץ בידי אלמונים. התצלומים הנוראים זעזעו את בני כל הדתות…"
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הזיכרון האחרון של אב החייל מבנו
– התוכנית לחינוך יהודי במדינות חבר העמים בסכנת סגירה
– למה לא ישראל: המדינה שניצחה את הקורונה
סיפור הפנטזיה הזה של אורי אבנרי הופיע בשנת 1955 ב"העולם הזה", ונקרא "זה קרה ב-1975 – אחריך בנימין". הסיפור מתאר הפיכה שלטונית שתתרחש במדינה על רקע חוסר שביעות רצון מההנהגה. הסיפור עלה עתה מן האוב עם הופעת ספרם העלילתי של כרמי גילון ויוסף שביט "משיח אכזר". הספר מתאר מזימה של רבנים מהציונות הדתית להקמת מחתרת שבעזרת פעולות טרור ברחבי הארץ, וסנקציות בינלאומיות יובילו להרס המשטר הדמוקרטי בישראל. מטרתם העליונה היא "לבנות תשתית רוחנית הלכתית, שתקים מלכות סנהדרין", או במלים פשוטות – מדינת הלכה.
בכריכת הספר נכתב שמדובר על "מעשים שאינם רחוקים מאוד ממקרים שהתרחשו, ושמתרחשים ושעלולים להתרחש בקרבנו". נראה שהדמיון האפוקליפטי למגזין החתרני ההוא יכול ללמד אותנו על ההשפעה המהפנטת שהייתה לאבנרי על ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון. זהו אותו האיש שבידיו הופקדה הדמוקרטיה הישראלית בכלל וחייו של ראש הממשלה בפרט.
מאמר זה הוא לא המלצת קריאה לספר "משיח אכזר". מטרתו להסב את תשומת הלב לזרמים אוטו-אנטישמיים הבוקעים מתוך החברה בישראל, ורוקמים את עלילת הדם של המאה העשרים ואחת.
כאמור מדובר בספר עלילתי ולא בכדי. על מנת להמחיש עד היכן הגיעה עלילת הספר, אספר על פיגוע אחד מתוכו, בו מתוכנן לרצוח ערבי תמים, למלכד את גופתו ולהניחה מאחורי ארון קודש, במטרה שיתפוצץ בעיצומה של קריאה בתורה של חתן בר מצווה, בבית כנסת רפורמי, וכל זה, תוך חילול שבת. השאלה העולה היא, האם מישהו מאמין שיש רב שיורה הלכה כזו או כלשון הספר: "אתה מעלה על דעתך שיהודים ירצחו יהודים בדם קר?". נראה שהמחברים מאמינים שהדבר יכול להתרחש.
ספק אם המחברים נתקלו ברב שיפסוק הלכות מעין אלו או אפילו ברב ששותה וודקה, או בירה צוננת, כפי שמתוארות בספר חגיגת הרבנים לאחר הצלחת הפיגוע. להלכה אגב נפסק שפיקוח נפש של גוי דוחה שבת מפני דרכי שלום. המחשבה, שהבורות הזו הדריכה את מי שהיה ממונה על המחלקה היהודית, מצמררת.
גילון בוחר לתאר חזון אפוקליפטי חמור בספרו החדש, אולם באופן אירוני גילון עצמו, אחראי לדבר הכי קרוב לאפוקליפסה שקרה במדינה, כיוון שהוא נושא באחריות לכישלון האבטחה של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. למחדל זה נוסף התהליך שעבר השב"כ, ושהתרחש אף הוא במשמרת של גילון: במקום שהשירות ימלא את תפקידו ויגן על אזרחי ישראל מפני יוזמות 'שלום' הזויות של מחתרת אוסלו, בחר השירות לגבות מהלך אסוני זה, שאף הוא גרם לשבר גדול במדינה.
כתוצאה מהיפוך יוצרות זה, תיאורי הזוועות של המחתרת היהודית המדומיינת בספר "משיח אכזר" לקוחים כמעט אחד לאחד מתוך אירועי האמת של הפעולות הרצחניות שנעשו בידי הטרוריסטים הערבים ביהודים באינתיפאדה השנייה. כזכור אותם אירועים שהחלו לאחר שבע השנים הטובות שחלפו להן מאז הסכם אוסלו.
נראה שהמציאות והדמיון, כמו גם האויב והאוהב, התחלפו והתערבבו להם בתוך פתולוגיה של שנאה עצמית המשתקפת מספרם החדש של גילון ושביט.
