הטור הזה מוקדש למפיצי השמועות. למסתודדים במסדרונות. לכל הנשמות הטובות והציפורים שלוחשות באוזן. הגיע הזמן שנשב יחד ונדבר על זה. אני מציעה שתתפסו מקום נוח, תשתו משהו קטן ותקשיבו לסיפורה של אישה. אישה גנרית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למה לא ישראל: המדינה שניצחה את הקורונה
– את הכסף חזרה: העונה המאכזבת של "מיליארדים"
– חסידות שוליים: מעבודת האדמה לעבודת השם
נתחיל מהגן, כשההורים שלה הלבישו אותה בבגדים הרבה פחות נוחים מאלו של הבנים, באופן שהגביל את יכולות המשחק שלה. נמשיך בבית הספר, כשהיא התלבטה אם לרדת מחמש יחידות לארבע ואיש לא התרגש מזה כמו שהתרגשו כשאח שלה שקל לוותר. משם אפשר להתקדם לראיונות הקבלה, שם היא תעדיף להסתיר את העובדה שהיא נשואה עם ילדים כדי להגדיל את ההזדמנות להתקבל. וכשכבר תהיה בעבודה, היא תחשוב פעמיים איך ומתי להודיע על ההיריון, כדי שלא יתבאסו ממנה. יכול להיות שלמרות כל הקשיים היא תצליח להגיע די גבוה, ואז תגלה שהיא האישה היחידה בחדר הישיבות, ועליה להילחם בדציבלים של הגברים שלצידה כדי לקבל את זכות הדיבור. וכמובן, בניגוד אליהם היא תבוא מאורגנת, עם כל המידע והנתונים, כדי שאף אחד לא יגיד שהיא לא יסודית, בזמן שהגברים שלצידה יופיעו לא פעם רק עם כוס הקפה שלקחו בטייק־אוויי.
ואחרי שהיא צלחה את כל המהמורות האלה, אחרי שהרימה מרפקים ודחפה והתעקשה ולא ויתרה והתעלמה מהבוס שקורא לה מיידלע ומהמנכ"ל שלא מפסיק לנעוץ בה מבטים (ולא באזור העיניים) – אחרי כל זה, כאילו לא היה קשה מספיק עד עכשיו, עוד יבוא הטרול הקטן וישאל "למישהו יש מושג איך היא התקדמה?"
והוא לא צריך הרבה מעבר לכך. לא הוכחות, לא תמונות, לא שום דבר. באותו רגע לא יעמדו לזכותה כל כישוריה, גם לא אופייה הנחוש. באותו רגע כל מה שהיא נשארת זו בחורה שהתקדמה בדרכים לא כשרות. נסו להתחבר רגע לתחושה הזאת, משום שהיא נחלתן של נשים מצליחות רבות כל כך. את מוכשרת? הצלחת בחיים? לכי תדעי, אולי גם לך מתישהו ידביקו איזה סיפור.
פעם ישבנו כמה נשות תקשורת בחדר המתנה של אולפן לפני שידור. פתאום מישהי זרקה שאלה לאוויר: "נו, על מי כבר הפיצו שמועה?" וזה היה מדהים. כמעט כל הידיים הורמו. היו שם מבוגרות וצעירות, דתיות וחילוניות, כולן ידעו על מה היא מדברת. כאילו זה חלק מהחיים. כאילו בחוזה ההצלחה כבר כתוב מראש – יום אחד, כשתגיעי מספיק רחוק, מישהו יערער על כנות מעשייך. מה רמת האמינות של השמועות האלה? תקשור עם שני מתים מתוכנת אגרון.
זה כל כך מקומם. כל כך מתסכל. כל כך לא הגון בהתחשב ברמת הקשיים שנשים עוברות ממילא בעולם הזה, שעם יד על הלב – אפשר להבין למה דנה ויס החליטה להגיש תביעת דיבה נגד יאיר נתניהו, לאחר שניסה לתהות בציוץ שלו כיצד היא קיבלה תפקיד בכיר כל כך בחברת החדשות. וגם אפשר להבין למה דנה כשדי עשתה את אותו הדבר, כשאותו יאיר פרסם תמונה שלה ביחד עם גנץ שהמגיבים פירשו כאילו הוא רומז שהיה ביניהם משהו. נראה שמספיק ציוץ אחד, פוסט אחד מטופש, בשביל להפוך אישה לפרוצה ומופקרת.
באמת אשמח לקבל הסבר מניח את הדעת מדוע עומר ינקלביץ' צריכה לספק הסברים על ההחלטה לקדם אותה. מישהו שאל שאלות דומות על השר יעקב אביטן שהונחת לתיק הדתות? מישהו תהה את אותן תהיות לגבי אסף זמיר, שקיבל את תיק התיירות בגיל 39? במקרה שלהם זה נטו יכולות פוליטיות. אבל אם אישה מצליחה להתקדם מהר, לא יכול להיות שמדובר רק בכריזמה ובכישרון לשאת חן; היא בטח שברה כללי משחק. אישה חרדית עם חמישה ילדים עומדת על הגריל בתוכנית ראיונות, וגנץ מתבקש לספק הסברים לגבי הקשר שלו איתה.
אז בואו, מפיצי שמועות. כי אם באמת חשוב לנו לעסוק בשאלה איך נשים מתקדמות, למה שלא נתחיל לעסוק גם בתהייה איך גברים מקדמים? למה שלא נתהה מה ערכן של החלטותיו של גבר בעמדה בכירה אם קל כל כך להשפיע עליו? הרי אם קידמת אישה בגלל קשרים לא ראויים, מה זה אומר על שיקול דעתך? למה מדברים רק על נשים ולא על הגברים האלה?
למה? כי בעצם זו שיטה קלה לנישול כוחה של אישה שהצליחה. וגם אם יש בעולם נשים שמתקדמות בדרכים כאלה, ובוודאי שיש, זה לא מתקרב בכלל לאחוז הנשים שמואשמות או נחשדות בכך. ומאחר שזה כל כך מזיק, כל כך משפיל, אז כן – ראוי להכריע שכל טיעון כזה וכל רמיזה כזאת אינם מקובלים, אלא אם כן יש למישהו הוכחות, שחור על גבי לבן.
אני לא פמיניסטית גדולה, לא קוראת לבעלי "בן זוגי" ולא ממהרת להתרגש מדקדוקי שפה מגדריים, אבל כשהדברים מגיעים לקטע המסריח הזה אני תומכת בכל אישה שתובעת את עלבונה, את כבודה ואת עשרים שנות הקריירה שלה, עד שיוכח אחרת.
rachelm@makorrishon.co.il
