בדיוק כשחשבנו שהעניינים בארה"ב יצאו משליטה, הם יצאו משליטה עוד יותר. שוב התפרסם סרטון מעורר תבהלה, שלכאורה אינו משתמע לשני פנים. מפגין בן 75 מבאפלו ניגש לשוחח עם שוטרים ובתגובה נדחף על ידי אחד מהם, נופל על הקרקע ואוזנו מדממת.
הם לא מזדעזעים. גם לא ניגשים אליו מיד, לפחות לפי הסרטון. ואמריקה כמרקחה. מפלס הזעזוע עולה על גדותיו. עבור מנהיג קלאסי, זה אמור להיות הזמן הנכון להרגיע את העניינים. נניח להוציא הודעה לקונית, משהו בסגנון "האירוע נבדק, נפרסם את המסקנות". אבל לא טראמפ. הוא מצידו בוחר לפרסם ציוץ שמטיל ספק באמינותו של המפגין: "הוא נפל חזק יותר מאשר הוא נפגע", טוען הנשיא האמריקני ומציב סימן שאלה באוויר: "האם מדובר בתרמית?"
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בנט: "הייתי מסמן יעד, תוך שמונה שנים חצי מיליון יהודים מארה"ב"
– ויכוח על תפקיד בין ימינה למשותפת תוקע את עבודת המליאה
– "היהודים החילונים באמריקה מאפשרים למסורתיים להיות שומרי הסף של היהדות"
זעקת ה"פייק ניוז" שטראמפ פיתח כתגובה הולמת לכל פרסום שאינו מוציא אותו באור חיובי היא עניין ישן. במובנים רבים גם הצדק איתו. מחקר שפורסם באתר science ועסק בניטור ידיעות בטוויטר הראה כי שקרים מתפשטים מהר יותר מאשר האמת. אבל לכל תירוץ יש תאריך תפוגה, ונראה שטראמפ לא יודע שובע מהבחינה הזאת. גם כאשר המידע מוצג שחור על גבי לבן הוא מרשה לעצמו לערער על אמינותו ולהציב סימני שאלה. זה גם עובד לו לא רע. ציבור רפובליקני גדול מאמץ באהבה את הרמיזות האלה ומצופף שורות למענו.
אבל הנטייה לבלום ביקורת בתואנה של פייק ניוז כבר מזמן אינה רק נחלתו של הצד הרפובליקני. זו טקטיקה שהפכה להיות נפוצה בקרב פוליטיקאים מכל הזרמים, עד כדי שימוש יתר. ניסנקורן לא אוהב את הדרישה לפתוח מחדש את קלטות אשכנזי-מנדלבליט? "פייק ניוז", הוא אומר. ברק נתפס מצולם בפתח ביתו של הפדופיל המורשע ג'פרי אפשטיין? "פייק ניוז של נתניהו", הוא מסביר.
ככל שהתירוץ הזה הופך להיות יותר בשימוש, כך תפיסת המציאות שלנו נחלשת. על הכל ניתן לערער, כבר לא נותרה עובדה אחת בעולם שאפשר להסכים עליה. נדמה שגם אם אלביס יצא מקברו עם בדיקת די.אן.אי חיובית, יכריז על מותו הסופי והמוחלט ויחזור למנוחתו עדן, עוד יהיו אנשים ספקניים מספיק שימשיכו להאמין שהוא שותה קוקטיילים על איזה אי נידח.
התהליך הזה מסוכן לנו לא רק ברמה הפוליטית, אלא גם ברמה האנושית. כאשר כל החשיבה שלנו הופכת לקונספירטיבית, לא ניתן לדבר על התהליכים, לא ניתן להצביע על מגמות, כי הכול נשאב אוטומטית לתוך הוויכוח על אמת ובדיה. מעבר ללהיות עצובים על כך שזו המציאות שאנחנו חיים בה היום, חשוב בעיקר להבין שיש לנו דרך להשפיע. בעידן שבו האמת והשקר מעוצבים על פי כמויות הלייקים שהם מקבלים ברשת, חשוב שאנשים ידעו להתעקש על האמת, גם אם היא לא מתאימה באותו רגע לאג'נדה שלהם. וכשהם מזהים ניסיון לערער על עובדות באמצעות בריחה למחוזות הפייק – להצביע על כך, גם אם המידע מגיע מפוליטיקאי שהם מעריכים.
מגיע הרגע שבו, למען הסדר הטוב, ציבור צריך להיות מסוגל להישיר מבט אל המנהיגים שלו ולומר "עד כאן". גם תירוץ חייב להיות הגיוני במידה. יש גבול לקונספירציות. אנחנו לא נזלול כל מידע שבו תאכילו אותנו. פייק ניוז זה אחלה בשביל לעודד חשיבה ספקנית, אבל הוא לא יכול להיות התשובה לכל דבר שמתרחש בעולם ולא נוח לנו.
