על פי המפה היחידה של עסקת המאה שפורסמה עד כה, אם תוקם בעתיד מדינה פלסטינית, חלק מיישובי פתחת ניצנה שבנגב יהפכו למובלעות בתוכה, ממש כמו היישובים בדרום הר חברון. במפה הזו, שתי בועות פלסטיניות גדולות נוגסות בשטח השיפוט של המועצה האזורית רמת הנגב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מעדיפים את המחשב על לימודים
– מי הצית את המועדון הלבנוני?
– "מכנה משותף חזק מחפה על כל מחלוקת"
צילום: דובר צה"ל
ובכל זאת, בכל הפולמוס של השבועיים האחרונים על תוכנית טראמפ, אף אחד לא מדבר על הוויתור על 450 אלף דונם משטחי הנגב ועל ההשלכות ההתיישבותיות והביטחוניות של המהלך. כאשר תהיתי על העניין באוזני המתנגדים לתוכנית, הם אמרו לי שכמעט אין סיכוי שהתוכנית תגיע לשלב שבו שטחי הנגב יימסרו לרשות הפלסטינית. אלא שאותם דברים בדיוק נאמרים גם על התסריט שלפיו תוכנית טראמפ תוביל להקמת מדינה פלסטינית. התנאים להקמת המדינה הפלסטינית כוללים בין השאר הכרה בישראל כמדינה יהודית, פירוז עזה, וּויתור על זכות השיבה. אף שהסיכויים לכך כמעט אינם קיימים, מתנגדי התוכנית טוענים שיש כאן תקדים מסוכן בעצם ההסכמה להקמת מדינה פלסטינית. אם הבעיה היא עצם ההכרה, לא ברור במה זה שונה מעצם ההכרה בוויתור אפשרי על שטחי הנגב ובחניקת היישובים בפתחת ניצנה.
ראשי המועצות ביש"ע שמתנגדים לתוכנית אמורים לייצג את יישובי יהודה ושומרון, אבל לא ברור מדוע מתנגדים אחרים מתרגשים מוויתור על שטחים ביו"ש ולא מוויתור על שטחים בנגב. באיחוד הלאומי למשל, יצאו השבוע בקמפיין שהוגדר "נגד תוכנית המדינה הפלסטינית המתוכננת כפי שפורסמה". בהודעה לתקשורת הוזכר שלראשונה ממשלה בישראל תחתום על מפה עם נכונות ישראלית להקמת מדינה פלסטינית, ועל הסכמה לחנק והקפאת יישובי יו"ש. לא הוזכר שלראשונה ממשלה בישראל תחתום על מפה עם נכונות ישראלית למסירת חבלי ארץ בנגב ולחנק יישובי פתחת ניצנה.
מנכ"ל האיחוד הלאומי יהודה ולד נטה השבוע להסכים עם הטענה. "השאלה שלך יותר טובה מהתשובה שלי", הודה. ראשית, הוא חידד את הצורך לדבר על ניצנה. "השטח בפתחת ניצנה חשוב למי שחותר להקמה של מדינה פלסטינית. אנחנו טוענים בקמפיין שיש פה מכבסת מילים, ובאמצעות דיבור על ריבונות מנסים להקים כאן מדינה, ולכן גם עסוקים בחילופי שטחים ובתכנון מעברים ורצף טריטוריאלי. לכן צריכים להתנגד לכל דבר שעלול לאפשר הקמת מדינה כזו".
כששאלתי את ולד, אם כך מדוע פיתחת ניצנה נעדרת מהקמפיין, הוא נתן תשובה מעוררת מחשבה. "בדיונים ובניתוחים הפנימיים שלנו, חילופי השטחים בנגב הם בהחלט חלק מהתמונה המדאיגה, שמחזקים את אזהרותינו מהקמת מדינה. אנחנו לא מזכירים אותם בקמפיין כי מבחינה הסברתית היכולת שלי לגעת באנשים נמצאת במקומות שמוכרים להם יותר. כשאני מדבר על כרמי־צור או על ציר 60, יש לי יותר יכולת לעורר את הציבור. פתחת ניצנה, לצערי, היא עבור אנשים נקודה רחוקה על המפה, שיותר קל להם לוותר עליה כי הם לא מספיק מחוברים לאזור הזה. אם היה לי יותר זמן לקמפיין הייתי מתייחס גם לנגב, אבל עכשיו יש לי ניתוח חירום ואני צריך לעורר את האנשים כמה שיותר מהר".
נשארים מאחור
השבוע פורסם שצה"ל בוחן אפשרות להעלות את שכרם של משרתי הקבע הצעירים במקצועות הטכנולוגיים, כדי למנוע 'בריחת מוחות' לחברות הייטק אזרחיות. אם זה יקרה, הקצינים הקרביים בחזית יופלו לרעה לעומת מקביליהם במודיעין. בעוד מפקד פלוגה שמסכן את חייו בגזרת עזה יקבל עד עשרת אלפים שקלים בחודש, עמיתו במשרד הממוזג של יחידה 8200 יקבל עשרים אלף. גם אם השינוי הזה לא יתרחש, הוא מעיד על מגמה מדאיגה בצה"ל של ויתור על ערכים לטובת שמירה בכל דרך על אנשי המודיעין. הרעיון הזה מצטרף לעיכוב התמוה במעבר בסיסי המודיעין לנגב.
ח"כ יעקב מרגי, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, שלח השבוע מכתב לשר הביטחון החדש בני גנץ, ובו ביקש לדעת מדוע צה"ל מעכב את יישום החלטת הממשלה להעברת בסיסי המודיעין לאזור ליקית. "אנו שומעים שוב את הקולות ההססניים אשר מטרתם לבטל את החלטות הממשלה", כתב מרגי, ותהה אם התנגדותו בעבר של הרמטכ"ל אביב כוכבי למהלך, כראש אמ"ן, עלולה לסכל את מעבר הבסיסים.
תזכורת: ההחלטה הראשונה על מעבר צה"ל דרומה התקבלה כבר בשנת 2002. בשנת 2008 נקבע כי יחידות אמ"ן יועתקו למתחם ליקית־עומר עד סוף 2015. ההחלטה תוקצבה בשנת 2011, ושלוש שנים לאחר מכן החלו עבודות עפר באתר המיועד. המכרז לבניית הבסיסים כבר הסתיים, הוגשו שלוש הצעות והזוכה היה אמור להיקבע בחודש שעבר, אבל המכרז הוקפא והמעטפות טרם נפתחו.
סולם הערכים של אנשי הקבע השתנה, והיום רבים מאנשי אמ"ן משדרים שעם כל הכבוד לפיתוח הנגב, צריך להזיע כדי להחזיק אותם שלא יברחו לאזרחות
מדובר בעיכוב דרמטי בפיתוח הכלכלי של הנגב. על פי דו"ח מבקר המדינה משנת 2015, היקף הפעילות הכלכלית של תפעול הבסיסים והקמתם אמור להגיע במצטבר לכ־60 מיליארד שקלים וליצור עשרות אלפי מקומות עבודה. החשש הוא שבעקבות ביטול המהלך המגזר העסקי יאבד אמון במערכת הביטחון, וחברות בתחום ההייטק והסייבר יעזבו את הנגב. אביגדור ליברמן, שר הביטחון לשעבר, טען השבוע שדווקא על רקע משבר הקורונה, פרויקט ענק כמו מעבר המודיעין דרומה עשוי להעניק דחיפה אדירה לתעסוקה בנגב. עד עתה הושקעו בליקית יותר ממיליארד שקלים. קשה לדמיין תסריט שבו הכספים הללו ילכו לפח רק בגלל החשש שקציני מודיעין לא יסכימו למעבר.
בהחלטה שקיבלה ממשלת ישראל על מעבר צה"ל דרומה, היו מעורבים שיקולים ציוניים וכלכליים. לא רק פיתוח הנגב עמד מול עיניהם של מקבלי ההחלטה, אלא גם שחרור שטחים יקרים במרכז הארץ לטובת נדל"ן. בכל מקרה, מהרגע שהתקבלה ההחלטה, הציפייה מצה"ל היא לבצע אותה. אלא שאנשי הקבע של 2020 הם לא אנשי הקבע של פעם. סולם הערכים השתנה, והיום רבים מהם משדרים שעם כל הכבוד לפיתוח הנגב ולשחרור שטחי נדל"ן, צריך להזיע כדי להחזיק אותם שלא יברחו לאזרחות. אף אחד לא שואל את הטייס שמשרת שנים ארוכות בבסיס ליד מצפה־רמון, היכן בדיוק הוא רוצה לשרת, אבל במקרה של קריית המודיעין, משרד הביטחון מתנהל כשבוי בידי אנשי אמ"ן. הסיפור הזה הוא עוד עדות עצובה לפיחות שחל במעמד השירות בצה"ל בחברה הישראלית.
