בשבועיים האחרונים מתנהל קמפיין של מנהלי בתי ספר בחינוך הדתי, אשר קוראים לשרים ולחברי הכנסת הדתיים: "עשרות מוסדות הציונות הדתית על סף קריסה, אל תפקירו אותנו".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– טיול משפחתי הביא ללכידת שודדי עתיקות "על חם"
– אסור לשיר 'ירושלים של זהב' בהר הבית
– כנסת במשבר: חוק הקנביס תקוע, הנורבגי ממשיך להידחות
פיטורי מורים הינו צעד קשה המחייב התגייסות ומציאת פתרונות. איש חינוך המוסר את נפשו למען חינוך ילדי ישראל חייב לקבל את שכרו ולדעת שלא יושלך אל מעגל האבטלה בתקופה קשה זו.
יחד עם זאת, המציאות הקשה מהווה הזדמנות מצוינת לבחון מחדש מה עלינו לעשות על מנת למנוע את המשבר הבא וכיצד נימנע ממציאות שבה כל כמה שנים, המוסדות עומדים בפני קריסה.
הנושא התקציבי מורכב מאוד, אך יש בו עיקרון אחד פשוט: מוסד גדול, המכיל תלמידים רבים, יכול לשרוד משברים כלכליים ולצאת מהם בשלום. מוסד קטן, לעומת זאת יתקשה ביותר. כאשר הבטתי ברשמית המוסדות המאוזכרים בקריאה, מצאתי כמה מאלה שיצרו את הבעיה. זה שנים שמוסדות בחמ"ד קמים ללא הצדקה מספרית, אלא בגלל לחצים של גורם זה או אחר. הורים שמצאו תורם עשיר, ראש מועצה ש"חייב" להיעתר לקבוצת לחץ, או אנשים שרצו להתפצל ולהתרחק מעם ישראל, בשם התורה כמובן, לחצו ודחפו למציאות זו שיש לנו מערכת של מוסדות קטנים ורבים, נטולי יעילות כלכלית, הנמצאים ביניהם במצב של תחרות אכזרית. ואם הקמת, למשל, אולפנה חדשה באזור קריית ארבע-חברון, הרי שכל המוסדות באזור יהיו כעת פחות יציבים כלכלית. זאת מעבר לעובדה שיהיו בהם פחות שעות, פחות יכולת לתת יחס אישי, פחות הכלה ויותר הפרדה. תופעה דומה מתרחשת כבר שנים בכל הארץ ובהתאם, מרבית מוסדות החמ"ד נחשבים לקטנטנים בכל קנה מידה מספרי.
כשהתחרות קשה כל כך, כל שקל קובע את עתידו של בית הספר וכל משבר (גם אם לא דמיינו לרגע את זה הנוכחי), עלול להמיט עליו חרב סגירה. גם בשגרה, ריבוי המוסדות המיותרים פוגע בזמנם של המנהלים, בתהליך החינוכי, באינטגרציה החשובה לכל, בילדים המיוחדים (בעלי לקויות ומחוננים כאחד), במורים שמכלים את זמנם בנסיעות בין כמה מוסדות ועוד. בנוסף, תחרות רבה מידי אינה מגדילה את חופש הבחירה של ההורים אלא להפך. כאשר המוסדות קטנים ובלתי יציבים, ראשי מועצות מגבילים את אזורי הרישום על מנת לחזקם, וכך גם יכולת הבחירה של ההורים מצטמצמת.
כמות סמלי המוסד שחולקה בשנים האחרונות לציבור הדתי, הודות ללחצים שונים, היא זו שתקבע את גובה הוראות הקבע שלכם ואת מספר המורים שיחתמו על דמי אבטלה. באצטלה של תחרות שממילא כבר קיימת, ישכנעו אתכם שזה הכרחי ושאין מענה להורים. כשמדובר באזור נדל"ני חדש זה מתבקש, אך לרוב זו אינה המציאות.
יש להקפיד על גוון אחר לכל מוסד ויש לאפשר הקמתם של מוסדות פתוחים וחרד"ליים בהתאם לביקוש. יחד עם זאת, כאשר אין הצדקה מספרית וכאשר כבר יש במקום מוסדות כאלה וכאלה, הרי שמדובר בטעות גדולה לפצל את בתי הספר לעוד תתי גוונים. כן, תתי גוונים, שניתן היה בקלות להכניסם תחת סמל מוסד אחד.
ישיבה תיכונית יעילה ובעלת אחריות חינוכית, חייבת להכיל בתוכה גם מגמת מוסיקה, גם מגמת מדעים וגם מסלול תגבור למי שחשקה נפשו בעוד תורה. ניתן לבנות בית ספר הטרוגני ומכיל שיש בו רבדים שונים, המאפשרים לכל ילד למצוא את מקומו מבלי להרגיש סוג ב'.
כשמרבית מוסדות החמ"ד יהיו עם לפחות ארבע-שש כיתות בשכבה, נוכל לחסוך הרבה עלויות ולקבל יותר. יותר חינוך, יותר תורה ויותר יחס אישי שיכול להינתן טוב יותר בידי צוות שכולו ממוקד בבית הספר ולא נע בין כמה מוסדות על מנת להשלים את משרתו. זה לא רק ייתן מענה חינוכי טוב יותר, אלא גם ייתן לנו יכולת טובה יותר לשרוד משברים כלכליים.
