בהמשך לחשיפת פרשת היחסים בין כדורגלני מכבי תל־אביב לבין שתי נערות קטינות, במהדורת חדשות 13 הובאו אתמול עדויות של מקורבים לנערות, שמספרים על מצבם הנפשי הקשה בעקבות השיימינג שנעשה להן ברשתות החברתיות ובהודעות פרטיות. מאות הודעות ופרסומים עם תמונות שלהן בתוספת מילים איומות, מכאיבות ורעות מאוד מאוד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "המפה משקפת את הקונספט האמריקני אבל מוטה לטובת ישראל"
– אם המתפרעים בחברון היו פלסטינים הלוחם היה עכשיו בחקירה
– בהר הבית אין שוויון בפני החוק
עדיין לא ברור מה היה טיב הקשר בין הנערות לשחקנים והאם מדובר ביחסים בהסכמה או לא. עד שלא תושלם החקירה אי אפשר לומר שום דבר בוודאות מלבד דבר אחד: לא משנה מה היה שם, זו לא הייתה אשמת הנערות ואין שום הצדקה לעשות להן שיימינג. כמה חולניים אנשים יכולים להיות, וכמה רקובה המחשבה שלהם, עד שהם מביישים את הבנות ומאשימים דווקא אותן בדברים נוראיים? במקום להאשים את השחקנים שפעלו כאן, איך נאמר, לא בתום לב.
הבנות האלו קטינות, והשחקנים שקיימו איתן קשר כזה או אחר הם המבוגרים, ועל כן גם אלו שנושאים באחריות. איך הגענו למצב ובו הנערות מפוחדות ומבועתות מכל צלצול בטלפון ומכל הודעה שמגיעה אליהן? ואילו השחקנים זוכים לגיבוי מצד המאמן וחברי הקבוצה בכך שהם לא מגנים את המעשה, אלא רק נותנים להם פסק זמן לסדר את העניינים.
האבסורד הזה נותן יסוד סביר להניח שאוהדים של הקבוצה עומדים מאחורי השיימינג. אם המועדון היה מגנה בכל תוקף את המעשים, אז אף אחד לא היה מעז להתנהג אחרת. איך אפשר לתקוף את הנערות האלו? האם זה מה שעושים רק בשביל שלא להכתים את שמם של השחקנים? זה הספורט בישראל? אולי הגיע הזמן לפוצץ את בועת הכדורגלנים והדוגמניות ולהפסיק לסקר קשרים מסוג זה במדורי הרכילות ובראיונות בתקשורת, כי כנראה זה מה שאִפשר לסיטואציה הזו לקרות לכתחילה.
רוב הפרשיות מסוג זה בספורט קורות דווקא בענף הזה, וצריך לומר די. יש שחקנים ששכחו שאת התהילה הם אמורים לקבל בזכות מי שהם במגרש ולא בזכות מי שהם במיטה.
