הריגתו של ג'ורג פלויד גרמה לפרץ מהומות כבד בארצות הברית בשבועות האחרונים. מעבר להפגנות הלגיטימיות שגלשו לפעולות פשע וביזה, חשוב להתמקד במבט לעבר התמונה הגדולה יותר – שותפות הגורל שנרקמה בין האפרו-אמריקנים ובין האסלאם בארה"ב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אסור לשיר 'ירושלים של זהב' בהר הבית
– טראמפ הטיל עיצומים אישיים על אנשי בית הדין הפלילי בהאג
– חוקרים ישראלים זיהו גן הגורם מומי לב קשים בילדים
האסלאם בארצות הברית נמצאת בעשורים האחרונים בתהליך של נסיקה והתחזקות ונחשבת לדת השלישית בגודלה באמריקה. ייתכן שמול היהדות האמריקנית המתבוללת, היא אף עתידה להפוך לדת השנייה בגודלה אחרי הנצרות. בשנת 2000 לדוגמה, היו בארה"ב כ-1209 מסגדים, ובשנת 2011 נרשמה עלייה ניכרת ונספרו כ-2106 מסגדים. אחת מנקודות המפנה התרחשה למרבה ההפתעה, דווקא אחרי הפיגוע ב-11 בספטמבר. היחס העוין נגד האסלאם אילץ את הקהילה המוסלמית לצאת מהפסיביות החברתית שאפיינה אותה כדי להגן על שמה.
כך, החלו להתקיים פעילויות שכללו בניית גשרים בין קהילות מוסלמיות כמו אפרו-אמריקנים ומהגרים אסייתים, שיח בין דתי עם נוצרים ויהודים, 'ודעוה' (הפצת האסלאם) שכללה פעילויות הסברה למיתוג האסלאם באופן חיובי. מתוך אותה התעוררות פוליטית אקטיבית, בשנת 2006 נבחר חבר הקונגרס המוסלמי האפרו-אמריקני הראשון, קיית' אליסון.
הקהילה האפרו-אמריקנית מהווה כשליש מהקהילה המוסלמית באמריקה. במהלך ההיסטוריה המודרנית, ארגונים ודמויות מפתח אפרו-אמריקניות השפיעו רבות על התפתחות האסלאם במדינה. אחד הארגונים הבולטים היה 'אומת האסלאם' שהוקם בשנת 1930 בידי אלייג'ה מוחמד וכאשר חבר למלקולס אקס קיבל תהודה גדולה. עד היום, גם לאחר הירצחו של מלקולם ומותו של אלייג'ה מוחמד, אומת האסלאם נחשב לאחד הארגונים המוסלמים (הלא-מסורתיים) האפרו-אמריקניים המשפיעים ביותר.
כנסים אסלאמיים רבים שנערכים ברחבי ארה"ב, מחברים את גורלם של מוסלמים ואפרו-אמריקנים, מוקיעים את הגזענות ומעלים על נס את המאבק למען צדק חברתי. הקריאה לשותפות עם הארגון 'חיי שחורים חשובים', נמצא בשנים האחרונות בקדמת הבמה בכנסים משפיעים כדוגמת ICNA (החוג האסלאמי של צפון אמריקה). אחת מהדוברות הבולטות של שותפות זו היא לינדה סרסור, אמריקנית-פלסטינית אקטיביסטית ותומכת BDS מוצהרת.
סרסור כורכת את הגזענות של ארצות הברית כנגד השחורים ברצף ההיסטוריה, לצד יחס הממשל האמריקני השלילי כלפי מוסלמים, בייחוד לאחר עלייתו של טראמפ לשלטון. היא מדגישה שכל עוד הגזענות כלפי הקהילה השחורה באמריקה נמשכת, גם המוסלמים באמריקה אינם בטוחים. השימוש באייקונים אפרו-אמריקנים מוסלמים, כמו מלקולם אקס ומוחמד עלי, נחשב גם לפופולארי. העמידה על עקרונות הצדק והמחיר היקר שנאלצו לשלם, גרמה לכך שדמותם נחשבת למורשת של כבוד בהיסטוריה האמריקנית. למעשה, השותפות המוסלמית האפרו-אמריקנית בנויה על קווים היסטוריים רחוקים ומתבססת על המורשת המוסלמית האפרו-אמריקנית שהחלה עוד מהעבדים המוסלמים השחורים הראשונים שהובאו ליבשת לפני הקמת ארצות הברית כמדינה.
דרשנים אפרו-אמריקנים ידועים, כמו אמאם זאיד שאקיר, ממכון 'זייתונא' שבקליפורניה, או אמאם סיראג' ווהאג' מברוקלין שבניו-יורק, מתארים את האסלאם כמי שביטל את הגזענות לפני 1400 שנה וקרא לראשונה לשיוון גזעי. הם מדגישים את הזהות המוסלמית 'השחורה' ואת האסלאם כספינת הדגל למאבק בגזענות בכלל ובארצות הברית בפרט. גם דבריו המפורסמים של הנביא מוחמד בחדית', על כך שאין יתרון לערבי על פני לא-ערבי (עג'מי), או לבן (אדם) על פני שחור מוזכר פעמים רבות. מוטיבים אלו מציגים את האסלאם באמריקה לחיוב בפני אפרו-אמריקנים רבים שיכולים להזדהות בנקל עם מסריו.
האסלאם מצליח להעניק לאפרו-אמריקני את מה שכה חסר לו בארצות הברית – העצמת זהותו המקורית. הקהילה המוסלמית בארה"ב ומאבקה בחלאות כמו עוני, זכויות הגירה וצדק חברתי, מדגישה את גורלן המשותף של האסלאמופוביה והגזענות בקרב מוסלמים ואפרו-אמריקנים, שייתכן ואף תתחזק בעתיד.
