פעמים רבות נקודת מבט שגויה גורמת לנו לפירוש מוטעה של המציאות. לואי ה-16 נערך לניסיון הפיכה אך כשהובהר לו שלא מדובר רק במרד כבר היה מאוחר מדי. כך גם ההכנות למלחמה מצד מצרים וסוריה ב-1973 התפרשו בישראל כתרגיל, בהתבססות על קונספציה שגויה. כדוגמה הפוכה של התעלות מעל קיבעון מחשבתי – רונלד רייגן נבחר לנשיאות ארה"ב כאביר המערכה נגד ברה"מ אך לאחר שנפגש עם גורבצ'וב הפך לבעל בריתו ויחד קידמו את סיום המלחמה הקרה.
האם אנחנו עושים את אותה שגיאה בפירוש יחסי החרדים בישראל כלפי המדינה?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ועדת הכספים דחתה הצבעה על פטור ממע"מ לארגוני סיוע
– מחפש הגנה מהקורונה? בדוק את סוג הדם שלך
– בחזית הקורונה: החרדים ההיברידיים הם בשורה לחברה בישראל
הפרשנות לפיה הזרם המרכזי של החרדים בישראל הוא אנטי-ציוני הייתה שגויה מלכתחילה. יותר מדי נתונים סותרים זאת. חרדים התגייסו לצה"ל בקרבות ההגנה על ירושלים במהלך מלחמת העצמאות. פוליטיקאים חרדים כיהנו כשרים בממשלות ישראל בשנות ה-50, עשורים לפני השר ליצמן שממשיך את דרכם כיום. פוליטיקאים כגון ליצמן, גפני ומקלב מפגינים ראייה מערכתית ראויה לציון ומקדמים מדיניות לטובת מגזרים רבים בחברה הישראלית. צעירים חרדים צובאים על דלתות האקדמיה, מבקשים לרכוש השכלה ומקצוע ולהשתלב בשוק העבודה. אותם צעירים עדיין לא מתגייסים בהמוניהם לצה"ל אך בהחלט כן לשירות אזרחי-לאומי. הנימה העולה מהתקשורת החרדית היא פרו-ישראלית במובהק.
ומנגד? מנגד נראה שחלקים בציבור החרדי מתעקשים על עמדות ופעולות שגורמות לציבור החילוני לראות בהם את אותם אנטי-ציונים המתבצרים בגטו החרדי: איומים בהפלת הממשלה כאשר מבקשים לקדם מדיניות "חילונית" (עבודות תשתית בשבת, "חוק המרכולים"), התנגדות לגיוס תלמידי ישיבות, קידום לימודים בהפרדה מגדרית באקדמיה ושיתופי פעולה פוליטיים תכופים עם הרשימה הערבית המשותפת. ובעוד רבים מהחרדים מכבדים את הטקסים הציוניים, חלק לא קטן עדיין מתלבט בשאלה האם יש לעמוד בצפירה בימי הזיכרון או לקחת חלק בטקס הדלקת המשואות.
בשבועות הראשונים של התפשטות הקורונה בישראל ראינו במגזר הפרות בוטות של הנחיות משרד הבריאות, כולל התרסות מכוונות כלפי "המדינע שרוצה לסגור את החיידרים". מצד שני, מרגע שהסכנה הופנמה, המיינסטרים החרדי מפגין משמעת ברזל והתנהלות מופתית בשמירת בריאות הציבור לעומת ההפקרות שנצפית בחופים ועל גגות תל אביב. נוסף על כך, ישנם חרדים רבים שמתנדבים בסיטונאות באיחוד הצלה ומד"א משרתים בחזית האנטי-פנדמית. אז האם החרדים בישראל מעוניינים להשתלב? או להתבדל? האם הם ציונים? או אנטי-ציונים?
גישת שתי החרבות
התשובה לשאלות אלה והדרך הנכונה לפרש את יחס הזרם המרכזי של החרדים בישראל כלפי מדינת ישראל היא תפיסת "שתי החרבות". גישה זו התפתחה באירופה ההולכת ומתנצרת החל משלהי ימי האימפריה הרומית. עיקרה של הגישה היה הפרדה בין הסמכות ("החרב") החילונית של השלטון האזרחי, לבין הסמכות הרוחנית של הכנסייה ("תנו לאלוהים את אשר לאלוהים ולקיסר את אשר לקיסר"). החרדי הישראלי המבקש כיום להשתלב בציבוריות הישראלית רואה במדינת ישראל את ביתו, מכבד את סמליה, מבקש לשפר את מצבה הכלכלי של משפחתו ("חברת לומדים ועובדים", כדברי אבישי בן חיים), גאה בהישגי המדינה, מקטרג את מקטרגיה מבית ומחוץ ומתפלל לשלומם של חיילי צה"ל.
אך באותה מידה בה רוצה אותו חרדי ישראלי להיות חלק, הוא מבקש להשאיר לאלוקים את אשר לאלוקים ולשמר את אורחות חייו כיהודי מאמין. לכן הוא יתנגד לתחבורה ציבורית בשבת או לכל פגיעה במאפיינים היהודים של הפרהסיה בישראל, יתנגד לשירות צבאי משותף מגדרית או לימודים מעורבים ויתעקש על הסדר "תורתו-אמנותו". מנקודת המבט הזו יש להגדיר את החרדים הישראלים לא כאנטי-ציונים אלא "לא-ציונים תומכי הציונות". הבנה זו צריכה להנחות את המחוקקים, משרדי הממשלה, המעסיקים ואת העיתונאים המסקרים את התחום הפוליטי, החברתי ואת יחסי דת ומדינה.
קמפיין ברוטלי של ארגוני "זכויות נשים" הכופה על חרדים להפוך לחילונים אינה הדרך לעודד חרדים להצטרף לשוק העבודה ולשירות המדינה. הצעד של ביטול מופע ההתרמה של הרב פירר גרם לשנאת חינם ופגע בנסמכים על מפעל החסד הרפואי
הפתרון הנכון לשילוב חרדים הוא שירות לאומי-אזרחי או שירות צבאי מותאם עבור החייל החרדי, כזה הכולל זמנים ללימוד תורה וכשרות מהדרין. פתרון זה יהווה עבורם תרומה משמעותית לקהילה ולמדינה. לכן גדודי 'נצח יהודה' ואפשרות של הפרדה מגדרית באקדמיה הם הצלחה מעודדת בכיוון של "ישראליזציה". לעומת זאת, קמפיין ברוטלי וחסר סובלנות של ארגוני "זכויות נשים" (בפועל, אנטי זכויות חרדים) הכופה על חרדים להפוך לחילונים אינו הדרך לעודד חרדים להצטרף לשוק העבודה או שירות המדינה.
הרי "ההישג" הגדול ביותר של שדולת הנשים בישראל היה ביטול מופע ההתרמה של ארגונו של הרב פירר, צעד שהרבה שנאת חינם ועל הדרך פגע ביכולת לסייע לכל אלה הנסמכים על מפעל החסד הרפואי. כאשר מפלגת "יש עתיד", בשבתה בקואליציה, התעקשה לקדם סנקציות פליליות נגד חרדים שאינם מתגייסים לצבא נרשמה ירידה חדה במספר החרדים שנרשמו ללימודים אקדמיים. לא כך משלבים. הדרך הנכונה לשלב את החרדים בחברה הישראלית היא מתוך הבנת גישת "שתי החרבות": לא מתוך פטרונות של כפייה ליברלית קיצונית, אלא לאפשר להם לתת לקיסר את אשר לקיסר ולמצוא את המתכונת הנכונה לשלב זאת עם אשר לאלוקים.
