הכלל הישראלי קובע: אם אתה ימין, אז עד הסוף. אם אתה שמאל, אז עד הסוף. אין אמצע. תוכנית שלום? שמאל אומר כן בלי לקרוא אותיות קטנות (או גדולות, במקרה של אוסלו), ימין מתנגד באותה עוצמה. ריבונות (דמקרי בתקשורת סיפוח)? ארגוני שלום מכריזים מלחמה; ימין אומר כן, אבל רק אם מספחים או מרבנים את הכול.
כתבות נוספו באתר מקור ראשון:
– נסראללה על חוק הקיסר: "נמות מרעב ולא נוותר על הנשק"
– ענף התיירות הנכנסת בקריסה והפתרון לא נראה באופק
– המערכת החדשנית שתציל מטיילים במצוקה
פרטי התוכנית להחלת הריבונות ביהודה ושומרון, כפי שנחשפו בידי אריאל כהנא בעיתון ישראל היום, מלמדים שהיא תגיע בפעימות. כמו נסיגות ביו"ש, רק להפך. נקווה שלהפך. פעימה ראשונה, על פי תוכנית נתניהו, תחיל ריבונות בעשרה אחוזים משטחי יו"ש. עשרים אחוזים נוספים – ובהם בקעת הירדן – יגיעו בשלב שני. בין לבין, ראשי הממשלה – הראשי והחליפי – יקראו לפלסטינים לחדש את המשא ומתן עם ישראל. אם אתה שמאל אתה עדיין נגד, אבל כפי שלימדה אותנו התקופה האחרונה – אם אתה ימין, גם אתה נגד. כשזה מגיע לריבונות, שמאל וימין נפגשים על ספסלי האופוזיציה. ולא בצדק.
הסיבה הרשמית לתוכנית הפעימות היא התחשבות בפעימות הלב של הירדנים והבינלאומיים. אבל ייתכן – רק ייתכן – שאפשר להיות ימני ולברך על התוכנית בכל זאת. ריבונות היא לא משחק ילדים. היא המעשה הביטחוני והמוסרי הנכון (כן, המוסרי), אבל היא לא באה בלי סיכונים. טוב לבחון את התוכנית פרק אחר פרק, ללמוד מהניסיון בשטח שניתן לשליטה בקלות יחסית, וממנו להמשיך הלאה. נכון, יש סכנה שניתקע עם ציפור אחת בלבד ביד ולהקת ציפורים שהתעופפה הרחק מהעץ, ובכל זאת השלבים נחוצים. ימין אחראי אמור להחיל על האידיאולוגיה המוצדקת שלו את התקן שדרש מהשמאל בהסכמי אוסלו ובתוכנית ההתנתקות. בשני המקרים הללו טען הימין, בצדק גמור, כי גם מי שמאמין בתוכניות אמור לממש אותן באופן אחראי ותוך נטילת מינימום סיכונים, כך שאפשר לסגת מאוסלו או מההתנתקות בזמן, אם הדברים מתחילים להשתבש. את זה בדיוק אנחנו אמורים לדרוש גם מעצמנו. למרבה החלחלה, באוסלו היו הזדמנויות כאלה אבל משיחי השלום בחרו להתעלם מהן. הימין, שנבואות הזעם שלו התממשו מעל ומעבר, אמור להציג חלופה אחראית יותר.
שחיין טרי לא נשלח למים העמוקים ביומו הראשון בבריכה. הוא מתחיל במים הרדודים, בוחן יכולות, ורק אז מקבל אישור לחתור קדימה. החלת הריבונות צריכה להתקיים. היא צריכה להיות מקיפה ולקבל ביטוי בעומק השטח. אבל היא צריכה להיערך באופן אחראי. תוכנית פעימות לא אמורה לעצור את ההתקדמות, אלא לאפשר ניסוי, טעייה והצלחה מיטבית.
לתגובות: orlygogo@gmail.com
