הארכת ימי הלימודים העל־יסודיים, מ־20 ביוני עד ל־30 בו, הצליחה לעורר מחאת הורים מחודשת. תשעת הימים העלובים האלה, רעמה הרשת החברתית, הם חלק מעצלנותם של המורים. ההורים שאינם עוסקים בהוראה התקוממו על אווירת סוף השנה שמלווה את מערכת החינוך מאז נפתחו בתי הספר מחדש, ובעיקר על כך שאחרי חודשיים וחצי של סגר בית עם הילדים, כל מה שיש למערכת להציע כלימודי השלמה הם שבוע וחצי של מריחת זמן.
כתבות נוספו באתר מקור ראשון:
– תקינות פוליטית מסרסת כל דיון על פשיעה במגזר הערבי
– בית הדין פסק סנקציות כלכליות לסרבנית גט
– הבטחות צריך לקיים? לא אם תשאלו את בני גנץ
אבל מה לעשות, הקורונה החליטה להרים ראש בדיוק בחודשי האביב שלנו. שביעיסטים־שמיניסטים, כמו גם תלמידי כיתות ו' וח', חוזרים מחופשת פסח ממוקדי מטרה: בחינות בגרות ומסיבות פרידה ממוסדות הלימודים. גם בשאר הכיתות מתקשה מערכת החינוך להרים את מחצית ב', לא משום שהיא עצלנית, אלא פשוט משום שהקורונה הצליחה להביך אותה ממש כמו את כל המערכות האחרות. גם אתם הרי עוד לא יודעים איך לנהוג במשרד ואיך להנדס את העובדים כך שיפגינו נוכחות בלי לסכן את האחרים ולשתק את האגף כולו. גם אתם לא יודעים איך לחזור לעולם שמסתובב בו נגיף קטן אשר עשוי להיות סתם שפעת־לס או סכנת־בר־סימן־טוב. גם אתם לא יודעים איך להתמודד עם גל שני, ובטח לא מעוניינים לקחת אחריות על אובדן חיי אדם. מערכת החינוך צריכה לקחת אחריות על מאות אלפי תלמידים ומורים. כאלה שנוגעים, מתחברים, משתעלים ביחד. אפשר וצריך ללמוד לנהל את זה נכון. אבל למען השם, תנו לזה זמן. במציאות משתנה, כשממילא החופשה הגדולה בפתח, התעקשות על הארכת הלימודים אינה מועילה באמת. היא רק טיוטה לשנת הלימודים הבאה, ולא טיוטה מוצלחת במיוחד.
אבל זה רק הצד של המערכת. הצד של הילדים חשוב אפילו יותר, ובשבילם חופשת הקיץ השנה חיונית מתמיד. היה לכם קשה איתם בבית במשך חודשיים וחצי? נטרפתם ממריבות בין אחים, מהאכלה אינטנסיבית, מ"אבא הוא לקח לי" ומ"משעמם לי"? נחנקתם ממכון הכושר הסגור, מגעגועים להווי המשרד, ללימוד תואר מתקדם או לכל אסקפיזם אחר? שמעו קטע: גם הם. גם הילדים שלכם השתגעו מהאינטנסיביות איתכם. לרבים מהם, אביב תש"ף לא היה חופשה אלא מאסר בית. כלוב של זהב עם חיבוקים ונשיקות ואוכל טרי בכל יום (טוב, בסדר, כמה פעמים ביום); אבל גם הערות וביקורת וציוויים של הורים. בלי הפוגה במגרש כדורגל, בלי צחוקות עם החברות בהפסקה. בלי סלון ריק מאבא ואמא המקסימים והאוהבים ובעלי הסמכות לומר כל הזמן, אבל כל הזמן, מה דעתם ולמה הם מצפים.
בזמן שהעיניים שלכם לא היו עליהם כמו אזיק אלקטרוני, העיניים שלהם היו עליכם. הם צפו במתח שעל פניכם כשהוציאו אתכם לחל"ת או כשדרשתם שקט בסלון כי אתם עובדים מהבית; הם היו שם ללוות את המתח הזוגי, לא פחות משנהנו משעות הגיבוש המשפחתי; הם שמעו אתכם אומרים שוב ושוב שאין כבר כוח אליהם, שאתם משתגעים מהשהייה הארוכה איתם בבית, לא פחות מששמעו אתכם מבטיחים שגם כשתחזרו לשגרה, תקפידו להיות איתם הרבה יותר מבעבר.
היה לכם קשה, נכון. אבל גם להם. ותתפלאו, אבל אתם, אנחנו, היינו הקושי שלהם. חופשת קיץ עשויה להביא את האתחול שכולנו זקוקים לו. מגיע לילדים שלנו לקבל כמה שבועות טובים של חופשה אמיתית במגרש המשחקים ובלי דו"ח שיעורים ומבחנים. קיץ שלם יעמוד לרשות מערכת החינוך כדי לארגן היטב שגרת קורונה, ולאפשר שנה"ל תשפ"א רצינית יותר.
לתגובות: orlygogo@gmail.com
