יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

משה מאירסדורף

עורך באתר מקור ראשון

שירת הסטיקר: חופש הביטוי הולך לאיבוד דרך שופט בג"ץ

וגם: גזענות שמרימה את הראש במפלגה שקמה בגללה, קובלנץ שלא מצליח להסתיר את הנטייה שמאלה של התאגיד ופרידה מקופיקו

מתי מערכון הופך לקלאסי? כשהסיפור רלוונטי גם 40 שנה אחרי. המערכון של חבורת לול על העולים החדשים, שרגע אחרי שהם עולים לארץ הם מקללים את העולים שהגיעו אחריהם ומתייחסים אליהם בהתנשאות, הוא אחד כזה. קלאסי.

הרב אורי זוהר, שביים בעברו את תשדירי הבחירות של מפלגת ש"ס, היה יכול להוסיף השבוע עוד חלק במערכון בו רואים את בני העדה האתיופית מגיעים לארץ וחברי ש"ס יורדים עליהם שלא מגיע להם כלום. הרב ברוך גזהיי שהסעיר את הפיד ליממה אחת בלבד לאחר שהתפרסמו קטעים משיעורים שנתן (לפני 4 שנים!!), נחרץ דינו. במפלגת ש"ס לא התלהבו מהביקורת הארסית על דבריו, ולאחר כמה שעות של "סערה" הודיע כי הוא מוותר על כניסתו לכנסת.

מאיפה אני כל כך בטוח שזה בגלל מוצאו של הרב גזהיי? פשוט מאוד. בשנות קיומה של מפלגת ש"ס הם התמודדו לא אחת עם התבטאויות שלא הסתדרו עם הרוח הכללית-ליברלית בתקשורת. כשהם רצו, ועד השבוע הם תמיד רצו, הם ידעו להגן יפה מאוד על מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א אחרי השיעורים שלו ב"יזדים" במוצאי שבת. הם ידעו לגבות את הח"כ בניזרי שאמר אחרי רעידת אדמה שפקדה את ישראל ב 2008: "הייתי מציע שהכנסת תבדוק איך למנוע משכבי זכר, ובכך לחסוך הרבה מאוד ברעידות האדמה". ח"כ ניסים זאב לא היה צריך להתפטר כשאמר: "ההומולסביות היא נתינת לגיטימציה להשמדה עצמית של מדינת ישראל".

בקיצור, הבנתם. אם הרב גזהיי באמת היה חשוב לש"ס הם היו מתעלמים מהביקורת או יוצאים להגנתו. במשך שנים הם ידעו להסביר ש"הוא דיבר בשיעור סגור" או "זה הסגנון של הדרשנים הספרדים" או בכלל להגיד "מי אתם שתגידו לנו מה להגיד בשיעורים". אבל שום דבר מזה לא נאמר. סערה ציבורית, צרצרים מכיוון המפלגה ורב שמחובר לשטח, לוחם בדובדבן, שמדבר אל הצעירים בפריפריה וכוכב רשת – הבין שזה לא מקומו וויתר. חברי הכנסת של ש"ס, שקמה בשל הגזענות וההתנשאות של האשכנזים הליטאים כלפיהם, השאירה את בני העדה האתיופית בלי ייצוג.

רגע. הייתה התייחסות של ראש התנועה, השר אריה דרעי לדברים עם ציטוטים מספר הזוהר. אריה דרעי "הסביר" וכנראה שהוא דיבר מספיק ברור כי הרב גזהיי גם הבין אותו:

אז הרב גזהיי עמד לבד מול שטף של סתימת פיות שמגיע תמיד, איך לא, מאלו שרוממות חופש הביטוי בגרונם ומספרי הצנזורה בידיהם.

ואם אפשר לפזר מעל סתימת הפיות גם אבקה של התנשאות, מה טוב:

לשמחתנו לא אלמן הפיד. והיו גם כמה כאלו שלא התקשו למצוא דוגמאות מרגיזות ומסוכנות לא פחות מגלגולי נשמות:

ולסיום, אבישי עברי שם את כל הקלפים על השולחן בלי להתבלבל:

אבטחנו זה לזו

 

"החלטנו לנסות ולהעביר ביקורת על מערכת המשפט. בהתחלה כתבנו קצת סטטוסים בפייסבוק וציוצים בטוויטר, אבל זה לא שרט אותם אפילו. החלטנו לנסות להדביק סטיקרים על תיבות הדואר שלהם. הבחור עם הסטיקרים היה מקלף לי אותם ואני הדבקתי אותם אחד אחד.

למערכת המשפט הייתה שיטה: חוטפים ביקורת, בוכים קצת ואז לוקחים מאבטח. אז בין הבכי לאבטחה הייתי ניגש, מאתר את הכתובת שלהם בבית ומדביק. אני לא יודע למה המשטרה עצרה אותי. בסך הכל רציתי להעביר ביקורת על מערכת המשפט". ( הקרב על גבעת התחמושת, גרסת 2020)

מערכת המשפט, כידוע לכולנו, טובה מאוד בלבקר כל מוסד שלטוני בארץ ולחנך אותו לשקיפות, שוויון וחופש ביטוי כל עוד הם לא מופנים אליה כמובן. זה לא חדש אומנם אבל תמיד מעניין עד כמה המחסור במראות בבית המשפט העליון משפיע על השופטים.

ולמי שבמתח אנחנו מדברים על הסטיקר המאיים ברצח הבא:

ובמקרים כאלה מה יותר מתבקש בלשחק במשחק "אם זה היה ימני":

אבל מה שבאמת משעשע בהיסטריה סביב השופט פוגלמן, היא שממש באותו הזמן שמערכת המשפט נזעקה מהסכנה בסטיקר, נוקבו צמיגי המכונית של השרה לקידום קהילתי, אורלי לוי. ולמי שלא היה פה בחודשיים האחרונים, לוי הואשמה בעבירה החמורה ביותר של מסדר ה"רקלאביבי" בישראל: היבחרות ברשימת השמאל של מרץ וחבירה לממשלת נתניהו-גנץ. מצד אחד אפשר להבין את התחושה שגנבו לך את הקול (במיוחד שמצביעי הרשימה הם אנשים שמתלבטים בין מרץ למשותפת ופתאום הקול שלהם יצביע בעד החלת ריבונות ביו"ש). אבל, חשבתי לתומי שמאז רצח רבין נזהרים פה בענייני הסתה. כנראה שהרגישות היא רק כלפי אנשים מסוימים מאוד:

וחוץ מהסטיקר היה גם מכתב לשופטת העליון ענת ברון, תוכן המכתב עדיין לא פורסם עד היום ולפי כתבים המקורבים לבית המשפט העליון נאמר שם "צפי לעונש". מיותר לציין שלא מעט מכתבים כאלה נשלחים לאנשי ציבור, ועיתונאים ובכלל מי שנמצא ברשת החברתית ומספיק מעצבן אחרים אבל פה, כרגיל התחושה הייתה של סוף וקץ לדמוקרטיה טייק 45573.

ככה יוצרים באזזזז

רק שבוע חלף מאז הריאיון של אראל סג"ל וקלמן ליבסקינד בכאן 11 והשבוע הם התבשרו שבלי קשר תוכניתם תרד בעוד כחודש מהמסך. רוב הפיד עשה כמובן את הקישור למרות שמנכ"ל התאגיד נשבע שזה ממש לא קשור. לדבריו התוכנית ירדה כי לא עשתה באז.

ואת הטענה הזו יש לבחון על רקע התוכניות הקיימות היום ברצועות השידור החדשותיות בכאן 11:

אגב, פצצת הבאז וההמראה שתעלה במקום תהיה תוכנית בהנחיית גאולה אבן שתעסוק, כך על פי ההודעה לעיתונות, ב"כותרות היום במגוון נושאים: בריאות, תרבות, מדע וטכנולוגיה, ותתבסס על ניתוחים ופינות שבועיות". מה שנקרא בעברית מדוברת חתיכת פצצה. כבר קשה לי לחכות.

באותו שבוע אבל מכיוון אחר לגמרי, הודיע העיתונאי ישראל פריי שעבד ברשת "קו עתונות דתית" כי פוטר מעבודתו:

ישראל פריי אולי לא מוכר בציבור הרחב, אבל הצייצנים מכירים אותו היטב. הוא בחור חרדי אך עם דעות שמאל בדרך כלל. ועד כאן אין עם זה שום בעיה. הבעיה התחילה כשצייץ את הציוץ הבא לפני חודש וחצי בערך:

פריי גילה להפתעתו שהקוראים של העיתון החרדי וגם המעסיקים שלו פחות התחברו לקטע שקוראים לרבנים "חלאות". זה אולי לא יפה לפגוע בפרנסה של בן אדם בגלל דעותיו, אבל במקרה הזה, לבעלים של מוצר שמנסה לשדר מסר מסוים, להלן המו"ל של העיתון, יש את הזכות המלאה לא להעסיק את מי שפוגע באותו המסר. כמו שבישיבת הסדר לא יעסיקו את מי שתומך בהשתמטות.

כבר בתגובה לציוץ כתב לו חבר מועצת העיר ירושלים, אריה קינג כי יפעל לפיטוריו:

הלחץ עבד וחודש מאוחר יותר מסתבר שרוב הצייצנים החרדים והדתיים ממש לא הזילו דמעה:

ועל אותו משקל עקץ את ארליך העיתונאי מנדי גרוזמן שפחות התחבר לפיטורים:

ההיאבקות החופשית ב-WWF , זאת יודע כל אחד, היא סוג של הצגה. קרקס עם דמויות שבו כל אחד מנסה לתת כמיטב יכולתו פאנץ' קצר וכואב ולצאת מזה בשלום. גם אם לפעמים מתקבלת התחושה שלא בעלי החשבון כותבים את העקיצות אלא יועצים מומחים, כמו בזירת ההיאבקות, זה לא מוריד מהכיף.

קחו למשל את המריבות שאף פעם לא נמאס מהן בין אנשי כחול לבן שנפרדו מאנשי יש עתיד:


מיקי לוי, או יועצו לצורך העניין, הגיב:

 

קוראי המדור הקבועים כבר מכירים את הוויכוחים של יאיר נתניהו עם עיתונאי הימין שמעמתים אותו כל פעם מחדש עם עובדות. הפעם, הוא הצליח לחטוף גם מהכתב הצבאי אלון בן דוד:

זה עוד המשיך אחר כך, רק צריך לשים לב שגם אלון בן דוד עצמו קצת נגוע בעניין קרן וקסנר. לפחות לפי רונית הביביסטית:

משהו קטן וטוב

השבוע הלכה לעולמה סופרת הילדים תמר בורנשטיין-לזר. הפיד נפרד בעצב וגעגוע:

וגם, סיפור אחד מעניין על הקוף ששיחק את קופיקו:

 

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.