בשקט־בשקט ישראל מתחייבת, לפי תוכנית טראמפ, למסור שטחים בנגב למדינה הפלסטינית. הרי הפלסטינים צריכים אזורי תעשייה, הייטק, עתודות קרקע לבנייה. אז שם, בנגב הרחוק, בפתחת ניצנה, מדינת ישראל מוכנה לוותר על אדמת ארץ ישראל. העובדה הזאת היא אחת ההוכחות הבולטות לכך שלפנינו לא תוכנית החלת ריבונות, אלא תוכנית ליישום נאום בר־אילן של בנימין נתניהו ולהקמת מדינה פלסטינית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חמישה דברים שלא ידעתם על אלכס, המומיה היחידה בישראל
– שביתה מונעת – ההמצאה של ההסתדרות לסנדול קיצוצים
– "ידענו לטפל במשבר פיננסי או במלחמות, לא בקורונה"
תוכנית חילופי השטחים, ויתור על אדמותינו יחד עם רצף טריטוריאלי ביהודה ושומרון, ודאגה לחיבור הרצף הזה בכביש מסודר אל עזה ומשם אל השטחים המדוברים באדמות ניצנה – כל אלה הם עדות מובהקת לכך שמדינה פלסטינית עולה פה על ראש שמחתנו.
אלא שהעובדה הזאת נדחקת לשולי החדשות, ואת העיסוק בבעייתיות של תוכנית הריבונות כפי שהיא משתקפת מהמפות הנוכחיות תופסים יהודה ושומרון. בסופו של דבר, כדי שאזרחי ישראל יתעוררו צריך לדבר אל מה שקרוב לליבם. על הבית שלהם, על עשרות יישובים שיהפכו למובלעות, על התיישבות צעירה שתיעקר ממקומה, על סגירת הכביש בין ירושלים לחברון. את זה תושבי יו"ש מבינים ומכירים, זה קרוב אליהם, זה מזיז להם את חתיכת הגבינה. אבל פתחת ניצנה, חולות הנגב – זה רחוק מהעין ורחוק מהלב של רוב רובם של אזרחי ישראל.
ב־2001 החליטה הממשלה לפעול להקמת יישובים בחולות חלוצה, ולשם הגיעו החלוצים מגורשי גוש קטיף. את הרעיון להקמת היישובים החדשים העלה אריאל שרון עצמו בביקור בחלוצה לפני הבחירות, כאשר הועלתה האפשרות שהאזור יינתן לרשות הפלסטינית בהסדר מדיני עתידי. תושבי הנגב יצאו אז להפגנות נגד האפשרות הזאת, ושרון הבטיח בביקורו לחזק את ההתיישבות בנגב. ואכן, חברי הכנסת יוסי שריד וזהבה גלאון ממרצ התנגדו להחלטה בטענה שהיא פוגעת בסיכוי לחילופי שטחים עתידיים בהסכם שלום עם הפלסטינים. ניבאו ולא ידעו מה ניבאו.
היום מוכח שהם צדקו. הקמת היישובים והפרחת השממה בנגב הן מעשים ציוניים ראשונים במעלה, שביכולתם להשפיע אסטרטגית על מניעת חלוקת הארץ. המציאות שאזורים אלו רחוקים מליבם של רבים מאזרחי המדינה היא נורת אזהרה מדאיגה בנוגע לשייכותנו לכל מרחבי ארצנו.
ההשלכות של שכחת הנגב הן לא רק במסירת השטחים אלא גם בחיי היומיום. ההשתלטות של הבדואים על אדמות המדינה, ההפקרות העבריינית של דורשי דמי חסות מעסקים בפריפריה, הנסיעה המופקרת בכבישי הדרום והגנבות החוזרות ונשנות משטחי האימונים של צה"ל הם תוצאה ישירה מכך שהאזור הנפלא הזה נהיה החצר האחורית של המדינה.
אסור שהמאבק על יהודה ושומרון יגרום לנו לעצום עיניים מול מסירת שטחים אחרים בארץ. המסירות לכל גבעה בגוש עציון אמורה לחול גם על כל דיונת חול בחלוצה, והיא צריכה להתבטא בחיזוק ההתיישבות, בנטילת אחריות חברתית, בקידום תשתיות וכבישים ובפיתוח עסקי וחקלאי. ידע דוד בן־גוריון למה התכוון כשאמר שבנגב ייבחן העם.
