ענבל אור, זוכרים את השם? בעוד עשור אולי זה יהיה הפתיח לכתבה נוסטלגית שתזכיר לנו את פרשיית הנדל"ן הסוערת. כרגע, שמה של היזמית המוכר לנו היטב עוד מבצבץ מדי פעם בידיעות על משפטה בעיתונים הכלכליים. אולי בפרופורציה ובמקום שבו הייתה אמורה להיות מסוקרת ההתמוטטות הכלכלית שלה לכתחילה, אלא שהציבור הרחב מכיר את אור טוב יותר מרוב היזמים במעמדה. כולנו היינו שם, רק לפני שלוש שנים, לחזות בנפילתה מקרוב. וזו לא הייתה סתם נפילה, זו הייתה התרסקות מוחצת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עם דרעי, ללא אוסלו: נתניהו לוחץ על גנץ לתמוך בריבונות
– כשבקרת הנזקים הישראלית פועלת נכון
– מדרון חלקלק: תדאגו שלא יסתמו לכם את הפה
אמש, בחדשות סוף השבוע של N12, שודרה הצצה לסרט חדש המתחקה אחר סיפורה של אור, שנחשבה במשך שנים למלכת קבוצות הרכישה בישראל והחזיקה בחברת אור סיטי נדל"ן. היא הצטיירה כסיפור של הצלחה מסחררת, וקנתה לעצמה בתקשורת שם של כוכבת נדל"ן על ידי מגוון הופעות בתשלום ומיתוג אישי של סיפור סינדרלה מהדרום. עד שמפעל חייה התפרק. הקבוצה קרסה בעקבות חקירות של רשות המיסים, הרוכשים סיפרו על הבטחות שווא, ואור פשטה רגל, עד שהגיעה לרחוב. בדרך איבדה לא רק את הונה, אלא גם את שפיותה.
ואנחנו היינו שם ללוות אותה מקרוב, צופים מעבר למסך בתקשורת החוגגת על דמה. אוהו, כמה שהיא חגגה. בהנאה ששמורה לכוכבים הגדולים ביותר שהוכתרו תחתיה, חבטה התקשורת בדמותה השנויה במחלוקת. בכל מהדורה ובכל עיתון היא תוארה שוב ושוב כנוכלת מהדרגה הראשונה. טייקונית שחייה חיים ראוותניים על חשבון קורבנות שנפלו בעוקץ נדל"ן מתוחכם.
בכתבה מנסים לחדש ומספרים שאור דווקא לא הייתה כל כך מתוחכמת, וגם לא כריש נדל"ן כל כך חד. היא הייתה בסך הכול יזמית בינונית שהבינה איך למתג את עצמה. התקשורת ידעה זאת היטב גם אז, אבל בשביל לספר סיפור טוב, יודע כל כתב מתחיל, צריך להגזים. כך קיבלנו לעיתון ולמסך סיפור הצלחה ראוותני ומנופח, ובהתאם, כך גם תוארה הנפילה. אור, במקרה הזה, היא עוד קורבן בעולם האייטמים שבו יש רק שני סוגים של אנשים: ווינרים ולוזרים, נוכלים וקורבנות.
וישנה גם משבצת אייטמים מיוחדת, שהופכת את המגמה ומטילה ספק במסקנות הידועות. כזו הייתה הכתבה ששודרה אתמול, שבעצם שאלה, האומנם ענבל אור היא נוכלת כזו גדולה? או שאולי התקשורת קצת החמירה עם דמותה הצבעונית? אם לנסח זאת בשפה יותר ביקורתית, הכתבה הזו עשתה לאור לא מעט הנחות וביקשה להציג אותה כאישה שאפתנית שבסך הכול חלמה רחוק מדי. אבל אור היא לא טלית שכולה תכלת. רחוק משם. כאישה תאבת פרסום וכוח, גם היא אחראית במידה לא מבוטלת לגורלה. ובכל זאת, לא על גודל פשעיה באנו לתהות, אלא על דרך סיקור הפרשה. על המציצנות והרוע ועריפת הראשים הכואבת. נוכלת גדולה ככל שתהיה, כבר בשלב מאוד ראשוני ברור היה שאור מאבדת עצמה לדעת לנוכח הלינץ' התקשורתי. השאלה הגדולה אם כך, היא האם היה אפשר אחרת?
לכאורה הכתבה הזו מעלה את השאלה החשובה הזו מבין השורות. אבל גם אם היה אפשר לחשוב ששידור הכתבה כשלעצמו הוא מעין הכאה על חטא, שזהו חשבון נפש תקשורתי בלב הפריים-טיים על אחת הפרשות המסוקרות ביותר – מדובר בתקווה שצפויה להתבדות במהרה.
הרי זה רק עניין של זמן עד שתבוא ההתמוטטות של ענבל אור הבאה. היא אולי כבר מהלכת כאן בינינו, מסוחררת משיכרון ההצלחה. וככל שנרעיף עליה יותר מחמאות, ככל שתדורג גבוה יותר ברשימות יפים ונכונים למיניהם, כך תהיה הנפילה לתהום קשה, ממושכת, ומסוקרת למוות, עם סיכוי קלוש להינצל מהגרדום.
