קובלנץ קובר את התאגיד

אני מאמין למנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ. הוא באמת לא רוצה להדיר משורות התאגיד עיתונאים ימנים, ודאי לא דתיים. הוא באמת חושב שהגיוון חשוב ושצריך לפתוח את השידור הציבורי למגוון של דעות ועמדות. הוא בטח לא משקר. אבל מה לעשות שככה יצא לו? מה צריך לחשוב עכשיו הצופה והמאזין הימני והדתי?

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עם דרעי, ללא אוסלו: נתניהו לוחץ על גנץ לתמוך בריבונות
– ויכוח בחב"ד על הריבונות: האם להרגיז את הבית הלבן?
– בל"ד מצדיעה למחוללי טבח תרפ"ט

כל דבר בחיים תלוי בהקשר, גם הורדת התוכנית "קלמן סג"ל" משידורי הטלוויזיה. אי אפשר להסתכל עליה במנותק ממה שקורה בשידורי התאגיד באופן כללי. כשעמית סגל שעוזב מוחלף בחיים לוינסון, כשאמילי עמרוסי נדחקת ממשבצות ההגשה מרכזיות, כשבני טייטלבוים נדחק ל"גטו" של "כאן מורשת" וכשמגישים אחרים נדחקים לשעות שידור עם האזנה זניחה, ההקשר ברור.

המבחן הסופי הוא מבחן התוצאה, והתאגיד והנהלתו כשלו בו. החל במנכ"ל אלדד קובלנץ, דרך מנהלי הרדיו והטלוויזיה ועד למנהל חטיבת החדשות. האשמה מוטלת על כתפי כולם. אבל אשמה היא לא העיקר. לב העניין הוא ההצדקה לקיומו של תאגיד שידור ציבורי. זהו גוף שעולה למשלם המיסים, כלומר לכולנו, למעלה מ־650 מיליון שקלים בשנה (יתרת התקציב מגיעה מהכנסות עצמיות). חייבת להיות סיבה טובה להוצאה הכבדה הזו, בעולם שבו תקשורת מסחרית היא חלופה קיימת.

אפשר לחשוב על כמה הצדקות אפשריות לקיומו של שידור ציבורי, אבל החשובה שבהן, כך נדמה, היא השמעת קולו של הציבור. שידור ציבורי נועד בעיקרו לתת קול למגוון העמדות והדעות הקיימות בציבור. כאשר בכל ערוצי השידור של התאגיד אין ולו מגיש אחד שמשמיע את קולו של הימין הליכודי, למעלה מרבע מהמצביעים בישראל נכון לסקר התקף של בחירות מרץ 2020, הרי שיש פה בעיה קשה. אם התאגיד לא מבין שמתן קול לקבוצה הזו, שאינה קבוצת מיעוט בשום צורה אבל בהחלט קבוצה מושתקת תקשורתית, זה התפקיד שלו – כי אז אין שום הצדקה לקיומו של התאגיד.

צריך לזכור שגם היום התאגיד לא מתקיים בגלל המניע הרשמי לקיומו, אלא חי על חודי הכידונים המשפטיים של שופטי בג"ץ, שהכריחו את נתניהו להקים ולקיים אותו. השופטים, שבאופן מופרך קבעו שגם תאגיד ממשלתי זכאי ל"חופש ביטוי", לא יהססו כנראה להמשיך לתמוך בו גם מול זעם ציבורי הולך וגובר. אבל החסות המשפטית לא תוכל להחזיק את התאגיד לנצח. גוף חסר זכות קיום קורס ונופל במוקדם או במאוחר, ומי שיהיו חתומים על קריסת התאגיד בעתיד הם מי שאינם מבינים היום מהו ייעודו האמיתי בחברה דמוקרטית.