רבות דובר ביממה האחרונה על האופן שבו כופף רן ארז ממשלה שלימה, והקדים לתלמידי ישראל את החופש הגדול בשבוע וחצי. איך קרה שיהודי לא מרשים במיוחד ולא מבריק במיוחד מסובב מדינה שלמה על אצבעו הקטנה? (כולל אגב את המורים חברי הארגון שלו, כפי שנראה מיד).
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
שירת הסטיקר: חופש הביטוי הולך לאיבוד דרך שופט בג"ץ
הסרט "טראמפ נגד טוויטר" מסודר וקוהרנטי אבל לא מחדש כלום
תוכנית טראמפ זורקת לפח את ההיסטוריה הישראלית
זו לא שאלה רכילותית. יש פה עניין חשוב מאוד שהוא חלק מסיפור גדול יותר שנוגע למבנה החוקי של ארגוני העובדים בישראל, ובתוכם גם ארגון המורים. בעוד ארגונים "נורמליים" במדינת ישראל הם או "עמותות" או "חברות לתועלת הציבור", ומפוקחים באופן שוטף עם סטנדרטים של שקיפות ובקרה על ידי רשות התאגידים במשרד המשפטים, ארגוני העובדים בישראל הם "אגודות עותומניות". מדובר בארגונים, שהמשטר החוקי החל עליהם הוא יציר "החוק על האגודות" שחוקק באימפריה העותמנית לפני 111 שנה, קצת פחות מעשור לפני פירוקה. התוצאה של המעמד המשונה הזה היא שארגוני העובדים הם אגודות מסוג כזה שלא חייב דין וחשבון לאף אחד על שום דבר. ולמה מדינת ישראל מאפשרת את זה? כי היא מפחדת מההסתדרות.
ומה בעצם אכפת לנו המשטר החוקי המוזר הזה? כי בחסות הלימבו הזה קורים כל מיני דברים משונים, שספק אם היו יכולים לקרות במציאות אחרת.
ניקח למשל, ממש רק כדוגמה מקרית, את ארגון המורים. בשנת 2009 החליטו כמה מורים בתיכון ירושלמי אחד להוביל התמודדות של ממש על ראשות ארגון המורים, מול רן ארז. הם הקימו סיעה שקראו לה "רוח חדשה בארגון המורים", והעמידו בראשה את דודי פרידמן, מורה צעיר ונמרץ עם רעיונות מעניינים על תפקידו של ארגון עובדים של מורים במאה ה-21.
לא מעט מורים הלכו אתם, לפחות כמה אלפים, אבל פרידמן כלל לא זכה להתמודד בסופו של דבר מול רן ארז. הכיצד? הסיבה היתה בעיקר בגלל האופן המוזר שבו בנויות הבחירות לראשות ארגון המורים, בחירות רב שלביות בשיטה מאוד מורכבת. השיטה הזו נותנת כוח כמעט בלתי מוגבל למי ששולט במנגנון של הארגון, ומחסלת כל התמודדות ממשית של מישהו שהוא לא חלק ממנו.
אבל לרן ארז זה לא הספיק. הוא לא הסתפק בלנצח את ההתארגנות הזו. הוא החליט לייצר מצב שבו לא יהיה ניתן בכלל לנסות בעתיד לאתגר את שלטונו בארגון. איך הוא עשה את זה? הוא העביר באמצעות נאמניו במנגנון הארגון שינוי בתקנון, שאוסר קיום של סיעות בארגון. הכוונה היא שיותר לא ניתן יהיה לקיים התארגנויות כדוגמת "רוח חדשה". רוצה להתמודד עצמאית על ראשות הארגון? סבבה, נראה אותך. אבל אם חס וחלילה תנסה להתארגן לצורך כך אתה פשוט תחדל להיות חלק מהארגון. על הדרך הוא גם הדיח מהארגון את אלו שניסו להתמודד נגדו, וכל זה בחסות היצור המשונה המכונה "אגודה עותומנית".
יפה בן דויד ורן ארז יכולים להכעיס רבים מאתנו, אבל הם לא הכתובת. הכתובת לכעס היא המדינה והממשלה שויתרו על החלת סטנדרטים בסיסיים של התנהלות בארגוני העובדים. כל היתר זו רק תוצאה מתבקשת של המציאות הזו.
