הזזתם הפתאומית של קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל ממשבצת השידור הטלוויזיונית שלהם, הבהירה לרבים לאן נושבת הרוח בתאגיד השידור הציבורי. מנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ אמנם הצליח לשכנע אפילו את עצמו שההזזה נובעת משיקולי רייטינג בלבד, אך הדמיון הגובר בין תוכני התאגיד למשנת השמאל, בלתי ניתן עוד להדחקה. אגב, יותר ברדיו מאשר בטלוויזיה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מבצע אכיפה נגד מחצבות פלסטיניות בלתי חוקיות בבנימין
– הסינגלים שלכדו לנו את האוזן בתקופה שאחרי הסגר
– "המנדט שלנו הוא היהודים בארץ ובתפוצות, מבלי לבדוק בציציות"
אילו טען קובלנץ שסג"ל לא מתאים לטלוויזיה, אבל הוא יגיש מעכשיו את יומן הערב ברשת ב', ניחא. אבל כידוע, הוא שיבץ לאחרונה ביומן דווקא את יו"ר מפלגת העבודה לשעבר, חודשים לא רבים לאחר שהרחיק ממנו את אמילי עמרוסי. "לא אשאיר עלי תאנה רק בגלל שהם ימניים", עלתה שלשום יהירותו המקצועית על גדותיה בריאיון לישי שנרב בגלי צה"ל. האם עמרוסי היא עלה תאנה? היא מבינה ברדיו פחות מחיים לוינסון או מיגאל גואטה? מוטי גילת הוא כוכב טלוויזיה ענק לעומת סג"ל וליבסקינד?
אבל לא עם קובלנץ באתי להתווכח הפעם, אלא דווקא עם אי־אלה דוברי ימין שבתגובה על בשורת ההזזה של ליבסקינד וסג"ל, שחררו צהלה משונה, אופיינית למדי: "אמרנו לכם. הכול בגלל כמה יפי נפש בציונות הדתית שלא הקשיבו לנתניהו כשהתנגד בתוקף להקמת התאגיד".
ובכן, חשוב להעמיד דברים על דיוקם: ממשלת הליכוד בראשות נתניהו היא שהקימה את תאגיד השידור. העילה לכך לא הייתה רצון לתיקון ההטיה ההיסטורית בשידור הציבורי, כי אם הסתאבותה הניהולית הסופנית של רשות השידור המנוחה. פשוט לא הייתה ברירה אלא לסגור אותה ולהקים על חורבותיה רשות חדשה. דא עקא, הליכוד מעולם לא עסק בתקשורת, רק בקיטורים עליה, ולכן ביצע את תהליך ההחלפה באופן שלומיאלי, וכהרגלו תוך העדפת אנשי מקצוע מהברנז'ה הישנה על פני אנשי מקצוע מוכשרים מסביבתו הרעיונית. תסביך הנחיתות היה בעוכריו. כמו קובלנץ, גם צמרת הליכוד חשבה על קומץ עיתונאי הימין במושגים של עלי תאנה, לא יותר. אמנם בשלב מסוים היא נבהלה מהגוף החדש, וניסתה לקבור אותו ברחם ולהשאיר על כנה את רשות השידור, אבל אז כבר היה מאוחר ולא הגיוני.
באביב 2017, ערב פתיחת התאגיד, יצאתי פה נגד רעיון ההחייאה של רשות השידור, ומיד קוממתי עליי את אנשי אמרנו־לכם. בין השאר טענתי שהמערכה העוצמתית של הליכוד נגד תאגיד השידור אינה נובעת ממניעי תוכן ואידאולוגיה, כי למניעים כאלה אין כמעט זכר במדיניות הניהול המסורתית של השידור הציבורי בידי ממשלות הליכוד לדורותיהן. "בכל מקרה", כתבתי, "אין חשש שתאגיד השידור הציבורי יהיה שמאלני יותר מרשות השידור הישנה, ואין מקום לקוות שרשות השידור הישנה תחזור בתשובה ימנית אם נתניהו אכן יצליח להשאיר אותה בחיים. רוב העובדים העיתונאיים בשני המקומות ימשיכו לדגול בריסון התנחלויות, בהצבת חיילות בטנקים ובחילולי שבת. ישועת האיזון התקשורתי תבוא כבר ממקום אחר" (מקור ראשון, 24.3.17).
ואכן, לגודל האכזבה, התבדו תקוותיי שתאגיד השידור יהיה הגון יותר מרשות השידור. מצד שני, הוא לא יותר גרוע, הוא פשוט אותו דבר. ישועת האיזון התקשורתי תבוא כבר ממקום אחר. היא חייבת לבוא.
