אלימות נגד עיתונאים. כל כך הרבה מסבירים לנו פה בפנים דאוגות שזה עניין. שזה חמור. שהעוסקים במקצוע העיתונות צריכים לאחוז זה בידו המאוימת של זה, כדי להגן בצוותא על איזו גחלת של סיקור אמת שמצליחה בקושי לצלוח את גלי האימה המתנפצים תדיר לפתחם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לחם ושעשועים: האחריות של התקשורת ל"גל השני"
– ערבות הדדית היא התקווה של החברה הישראלית
– הסינגלים שלכדו לנו את האוזן בתקופה שאחרי הסגר
ואז נחשף אל העולם סרטון מטריד. סרטון שצולם אחרי הבחירות האחרונות, עת התראיין ח"כ עפר שלח בערוץ הכנסת ל"שחור לבן". תכנית ששני המראיינים בה, משה גלסנר ואבי בלום, הם עיתונאים חובשי כיפה שחורה. והוא נשאל שאלה שהרגיזה אותו. הרגיזה מאוד.
עפר שלח, עיתונאי בעברו, רגיש לשלומם של עיתונאים. לא פעם הזהיר כי מה שהוא מכנה הסתה כלפי אנשי תקשורת מכיוון ראש הממשלה, עוד עלול להפוך לאלימות.
אבל כשמוצגת בפניו שלו שאלה שמרגיזה אותו מאוד, שלח לא בוחל במילים. בריאיון המדובר, הוא נראה זועם על תהייה שנגעה ככל הנראה לחקירות פנימיות בתוך כחול לבן.
לגיטימי לגמרי שמרואיין יגיד – השאלה הזו חטטנית. השאלה הזו מוגזמת. השאלה הזו לא ראויה ופוגעת בכבודי. מומלץ אפילו, שיציין כי שאלה מסוימת רק מהדהדת לדעתו שקרים של יריב פוליטי, ויחשוף את האמת. הרי בדיוק לשם כך הוא בא ויושב באולפן. קורה ששאלה שמופנית אליו גורמת למרואיין לכעוס, עד כדי שהוא רוצה לעצור ריאיון.
אבל אצל שלח זה לא הסתיים שם. "יש לך חוצפה של כלומניק", הוא הטיח בגלסנר. "חתיכת אפס שכמוך", הוא לא בוחל בעלבונות אישיים ישירים. כדי להמחיש את הנקודה, הוא צעק על המגיש כי מדובר בטענה מומצאת המקבילה להאשמה כי המראיין מכה את אשתו וילדיו. הוא קם ממקומו, הוא מנופף בידיו, הוא צועק, הוא מאיים בתביעה וגם מפזר איומים בנוגע למקום העבודה – "אני בדרך לבוסית שלך", הוא הודיע לגלסנר בצרחות.
בתוך הקטע המאוד בלתי נעים לצפייה הזה, מסתתרת כמו בקליפת אגוז כל תחושת הבעלות שעוד לגמרי קיימת בתקשורת הישראלית. מי המרואיין שמותר לו לצאת מכליו, ומי המראיין שעליו אפשרי לצרוח בצורה נמוכה ודוחה כל כך. בשבוע שעבר, הודיע ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט למראיינת עטרה גרמן באתר סרוגים כי היא שייכת למיעוט צעקני. שלח מרשה לעצמו לומר לחובש כיפה שחורה כי הוא אפס וכלומניק.
גם אם אתה יושב פה בכסא המראיין, אומר בעצם שלח, אתה לא מנהל את ההצגה. ניתן לספק כל כך הרבה דוגמאות שמיות לפוליטיקאים שהתנהלות דומה שלהם הייתה הופכת לכותרת מובילה שלא מרפה, עד כדי שאין ממש צורך לפרט.
אתמול דווח כי כבר כמה שבועות שבערוץ הכנסת מתקיים תהליך בדיקה קפדני במסגרתו נשלחו עובדים רבים לפוליגרף, בניסיון לחשוף מי הוציא את הסרטון הזה לתקשורת. ההתנכלות האישית הזו בתוך מקום עבודה גרועה ומטרידה מאוד, אבל היא לא ממעיטה בעוצמת החומרה של התנהלות חבר כנסת, שמרשה לעצמו להשתלח בצורה אישית ונמוכה כל כך במי ששאל אותו שאלה.
שלח דרש כי הקטע יימחק והריאיון יצולם מחדש. והפלא ופלא, מבוקשו התקבל והפדיחה אפילו נגנזה. כי מסתבר שיש מקרים בהם אלימות מילולית נגד עיתונאים לא רק מותרת, היא אפילו משתלמת.
