מה שווה גלי צה"ל אם אי אפשר לשלוט בה

לפני כמעט ארבע שנים, בשלהי יולי 2016, התכנסה ועדת השרים לענייני חקיקה לדון בחוק לדחיית פתיחת שידורי התאגיד בחצי שנה. היה זה בעיצומם של הימים שבהם ניסו בכירים בליכוד למנוע את פתיחת השידורים ולהביא לסגירת התאגיד בטרם קם. בישיבת הוועדה השמיעה שרת התרבות דאז מירי רגב משפט בן אלמוות: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?". איך נגמר הסיפור ההוא אנחנו כבר יודעים, אבל נדמה שהרמטכ"ל הנוכחי, כמו גם קודמו, מחזיקים בגישה דומה לזו של רגב. איזה טעם יש בקיומה של תחנה צבאית, ובהשקעת תקציבים ומשאבים בקיומה, אם צמרת צה"ל לא יכולה לשלוט במה שיקרה בה?

כתבות נוספות באתר מקור ראשון
– ועדת הכספים: הקלה במע"מ לארגונים אנטי ישראליים
– קורונה: התפשטות בחברה הבדואית, חשש ביישובי האזור
– רפי מנקו: בין אילת לספרד הוא חולם להגיע לירח

באמת, גלי צה"ל היא יצור משונה, שברור למה אף רמטכ"ל לא מעוניין בקיומו. איזה מפקד מעוניין בחיילים שאינם סרים למרותו? עבור הצבא, ששיקולים כדוגמת מבנה שוק התקשורת בישראל מעניינים אותו כשלג דאשתקד, גלי צה"ל היא באמת סתם חור בראש. השאלה היא מה מדינת ישראל והממשלה צריכים לעשות עם זה.

התשובה הפשוטה היא: לסגור. גלי צה"ל היא אנומליה. תחנה צבאית שאיננה כפופה לצבא, שידור ציבורי שהוא לא חלק מהשידור הציבורי, יחידה צבאית שבה חיילים עושים עבודה שאזרחים צריכים לעשות ואזרחים מפקדים על חיילים. ההיגיון הפשוט הוא שאת גלי צה"ל צריך לאזרח, או על דרך של מיזוגה לתוך התאגיד או על ידי הפרטתה.

זה חשוב גם בגלל הבעייתיות בעצם קיומה של התחנה, וגם בגלל הנזקים שגורמת התחנה לשוק התקשורת הישראלי. הנזקים הללו מתרחשים בכמה מישורים, אבל כדי לא להטריח נסתפק בשתי דוגמאות:

בניגוד לשוק הטלוויזיה הארצית הישראלי שעבר הפרטה מאסיבית – והשידור הציבורי הוא בסך הכול הערת שוליים בתוכו – הרדיו הארצי הישראלי הוא ציבורי לחלוטין. אין תחנה ארצית פרטית בישראל. במקום זה יש שתי קבוצות רדיו ציבורי שמתחרות זו בזו על אוזנו של הצרכן. הרדיו של הממשלה מול הרדיו של הצבא, משל היינו רפובליקת בננות בשנות השבעים. אחת הסיבות להיעדר התחרות הפרטית היא קיומם של כל כך הרבה ערוצים ציבוריים. לרדיו ארצי פרטי אין סיכוי בשוק התקשורת הישראלי ולכן מעולם לא היה לחץ משמעותי להוציא מכרזים או לאפשר רישיונות לשידור כזה. אם גלי צה"ל תיטמע בתאגיד ובדרך יצומצמו כמה תחנות, יהיה אפשר לחשוב על רדיו ארצי פרטי. אם היא תופרט זה יקרה אפילו מהר יותר. בסופו של דבר ליבו של חופש הביטוי במדינה דמוקרטית נמצא בתקשורת שאיננה בבעלות המדינה אלא בבעלות האזרחים.

בנוסף, בגלל היצור המשונה המכונה גלי צה"ל, נוצר מצב שבו בית הספר לתקשורת היוקרתי ביותר במדינה, הקד"צ של גל"צ, מתקיים על חשבון המדינה מתקציב הביטחון. מי שנכנסים אליו הם נערים צעירים שזה עתה סיימו תיכון, ולמי שמעביר את הקורס יש השפעה גדולה מן הראוי על האופן שבו הם תופסים את עצמם ואת מקצוע העיתונות. בגלל שאת שלוש שנות הצבא מעבירים הצעירים הללו בצבירת ניסיון תקשורתי, מי שלא צמח בגלי צה"ל נמצא בעמדת נחיתות מובנית מולם בתחרות בשוק התקשורת. התוצאה: יותר מדי עמדות בכירות בשוק התקשורת הישראלי תפוסות על ידי מי שעוצבו רעיונית ומקצועית בכור היתוך אחד מאוד מסוים.

ולמרות כל זאת, תרשו לי לא להתעלף מכל אנשי השמאל והפוליטיקאים מגוש המרכז-שמאל שפתאום, דווקא עכשיו, ראו גם הם את האור והגיעו למסקנה שהגיעה העת לסגור את גלי צה"ל. על מנת להבין מה קרה להם דווקא עכשיו כדאי לקרוא בעיון את הציוץ שצייץ אתמול בטוויטר ח"כ אלעזר שטרן מ"יש עתיד", שכאשר היה קצין חינוך ראשי וראש אכ"א דווקא לא נחשב לתומך בסגירת התחנה. "מתגעגע לגלי צה"ל של פעם. תרומתה עצומה לצה"ל ולחברה הישראלית. לצערי הרב במצבה הנוכחי ובוולגריות הפוליטית שהפכה לנחלתה, צודק הרמטכ"ל בקריאתו לסגור אותה", כתב. אתם הבנתם את זה? לשטרן לא מפריעה המציאות של תחנת רדיו צבאית במשטר דמוקרטי, או לחלופין של יחידה צבאית שלא כפופה לרמטכ"ל. גם מבנה שוק התקשורת לא מעניין אותו, ולא העובדה שתקציב הביטחון מממן את בית הספר לתקשורת היוקרתי ביותר במדינת ישראל. כל אלו מטרידים את שטרן כקליפת השום. מה שמטריד אותו הוא "הוולגריות הפוליטית שהפכה לנחלתה" של התחנה. או בפירוש רש"י: שטרן מוטרד מפתחון הפה שניתן פתאום לפרשן כדוגמת יעקב ברדוגו, או אולי קשה לו לקבל את מינויו של אמיר אבגי לתפקיד בכיר כל כך בתחנה.

שטרן הוא כמובן לא העניין. למען האמת צריך אפילו להצדיע לו (אלוף בצה"ל, בכל זאת) על היושר בהצגת עמדתו. מה שחשוב פה הוא הלך הרוח שהציוץ של שטרן רק מדגים. קשה שלא לחשוד שבתקופת משה שלונסקי או אפרים לפיד דרישת הרמטכ"ל לא הייתה זוכה לכזו הבנה בקרב אליטות התקשורת המקומיות. אנשים שלא מסוגלים לראות איך התחנה הצבאית הולכת ומתגוונת לנגד עיניהם. אם באמצע המקדש שלהם, בהיכל, הוצב פתאום צלם, הם מעדיפים חורבן.

לכן ברשותכם, למרות הפיתוי, אולי כדאי להרהר שנית בשאלה האם זה הזמן לסגור את גלי צה"ל. גם אם המוטיבציה של הרמטכ"ל כוכבי סבירה לגמרי, ואין שום סיבה לחשוד שמאחורי עמדתו עומדים שיקולים זרים, עדיין אין טעם לשחק לידיהם של מי שהאיזון התקשורתי מוציא אותם מדעתם. אפשר לחכות עוד קצת, להמתין לראות מה מתרחש שם, לפני שמאזרחים את שמורת הטבע הקצת משונה הזו ומכפיפים אותה לשלטון קובעי הטעם התקשורתי.