חמש דקות בתוכנית "האזרח גואטה" ששודרה אמש (כאן 11) המחישו היטב את הפער בין כוחה של מצלמה נסתרת לכוחה של מצלמה גלויה. רוב התוכנית הוקדשה לברדק תשלומי הארנונה ברשויות המקומיות. גואטה בחר להמחיש את העוולות החברתיות בתחום, בין השאר באמצעות ליווי המקרה של אילן נוני – אזרח שהודיע לעיריית תל אביב על הפסקת פעילות בעסק שלו לפני שנים רבות, ובכל זאת חויב על ידה בתשלומי ארנונה בסך תשעים אלף שקלים. כשנוני נשלח לעירייה חמוש במצלמה נסתרת, הפקידות שם מנפנפות אותו, אך כשהוא מגיע חמוש בגואטה ובמצלמות גלויות, הוא מקבל יחס של V.I.P. "בוא נטפל בך", אומרת לו באדיבות הפקידה. "לכולנו אותה מטרה… אני אלווה אתכם". הכול מתהפך ברגע בו מגיעה הדוברת הקשוחה של העירייה, מלווה בשוטרים והורסת הכול. מסתבר שגואטה חטא בחטא בל יסולח כשהעז לא לתאם את הצילומים עם הדוברות, והסיוע לאזרח המתוסכל מסתיים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הידוק יחסים עם המפרץ מגדיל את מרחב התמרון המדיני שלנו
– לא רק בעזה: קטאר מממנת את ארדואן
– בהדסה הכריזו: ניסוי חיסון לחולת קורונה עבר בהצלחה
זה אחד הלקחים שאמורים להפיק גורמי שלטון מכל תוכנית דוקו-אקטיביסטית כמו "האזרח גואטה". מי שבורח מהמצלמה ומסרב להתראיין, הוא המפסיד. מי שמתראיין, גם אם אין לו תמיד תשובות טובות, יהיה בצד של הטובים.
בהמשך הפרק, גואטה חושף את דו"ח ברזילי הגנוז שביקש לעשות סדר בתחום הארנונה ולייצר אחידות בין כל הרשויות באמצעות מדידה וסיווג עסקים אחידים. מסתבר שבמרכז השלטון המקומי לא התלהבו מהדו"ח שפוגע בכוח של הרשויות החזקות ומונע מהן לגבות תשלומי ארנונה מופקעים. כשגואטה מנסה לראיין בנושא את חיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי, ביבס מתחמק. לעומתו, מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן, כתובת לגיטימית נוספת לבלגן בתחום הארנונה, מתראיין בחביבות למצלמה. התוצאה ברורה. ביבס מצטייר, בצדק, כאיש הרע בסיפור, המנסה בכל דרך לשמור על כוחן של הרשויות החזקות, ואילו כהן, יוצא האיש הטוב שמנסה לעשות סדר וצדק.
הרעיון חוזר גם בחלקה השני של התוכנית שהוקדש להפליית אלמנים בקצבת השארים של הביטוח הלאומי. בעוד אלמנות מקבלות את הקצבה ללא תנאי, אלמנים נדרשים לעבור מבחני הכנסה קשים כדי לזכות בה. גם כאן, מנכ"ל הביטוח הלאומי שמארח את גואטה בלשכתו, מצטייר כמי שפועל בכל מאודו לשנות את האפליה. לעומתו, אנשי משרד האוצר שמסרבים להתראיין ומשאירים את גואטה והמצלמות מחוץ לבניין, מסומנים כאנשים הרעים והמפלים. גם במקרה הזה, נשלחת דוברת קשוחה כדי לוודא שגואטה לא יעז להיכנס עם המצלמה למסדרונות האוצר. החלק הזה של התוכנית הסתיים בהתחמקות נוספת מהמצלמה, והפעם של שאול מרידור, ראש אגף התקציבים באוצר.
כאן מגיעה התהייה, מדוע דוברים ואנשי שלטון מסרבים להפנים את הנזק שהם גורמים לעצמם בבריחה מהמצלמות. אחד האמצעים ההכרחיים ליצירת אמון הוא שקיפות. אם יו"ר השלטון המקומי משוכנע שמדיניות גביית הארנונה ברשויות נעשית כשורה, מה הבעיה שלו לומר זאת למצלמה. אם אנשי האוצר משוכנעים בסירובם לשנות את מדיניות קצבת השארים, שלא יברחו מהמיקרופון. בינתיים, גואטה מצליח לרכוש את אמון הצופים, כמי שבאמת מחפש תשובות ולא בא סתם לייצר פרובוקציות. מי שישתף אתו פעולה ירוויח, גם אם לא יצליח לפתור לו כל בעיה.
