בדיוק כשהתחלתם לבכות שלקחו לכם את הפאודה, הגיעה טהרן כדי להיות סדרת הריבאונד שלכם. מבחינת הדרמה לפחות לא צפויה לכם אכזבה. הסדרה טהרן עשויה היטב, ניב סולטן סוחבת יפה את הסדרה על כתפיה הצעירות והשחקנים הישראליים ממוצא פרסי תרגלו יפה את השפה.
אבל מתישהו, בערך בפרק 4, זה יקרה לכם: אתם תצפו בפארז, ראש אגף חקירות הפנים במשמרות המהפכה, מדבר בטלפון עם אשתו שהרגע עברה ניתוח מסובך בחו"ל ומתמלא בפרץ געגועים. אחרי הסצנה הזאת משהו בתפיסה שלכם לגבי האיראנים ייסדק. אתם תגידו לעצמכם רגע, אולי בכל זאת יש אנשים נחמדים במשמרות האלה, שדואגים לאישה שלהם ואפילו שחררו שני ישראלים שנחתו בטעות אצלם בשדה. אולי הם לא כאלה נבלים בעצם. ואז אתם תגלו שהשחקן החמוד שמגלם אותו הוא בכלל יהודי בשם שון, ושהסדרה בכלל צולמה באתונה.
כתבות אחרונות באתר מקור ראשון
– "האזרח גואטה": כל הטובים אצלו
– בכירים בתאגיד נגד המנכ"ל קובלנץ: "הוא לא סופר אותנו"
– בהדסה הכריזו: ניסוי חיסון לחולת קורונה עבר בהצלחה
מדובר בפורמט מנצח – קחו אוכלוסייה סגורה, לא משנה איזה, ושימו עליה פוקוס. כתות ב"הרמון", חרדים ב"שטיסל", חמאסניקים ב"פאודה", איראנים ב"טהרן". הימור לא מופרך בכלל – הסדרה הבאה תעסוק בדאעש, ושם תגלו שעורף הראשים בלילות גם מטפל בקשישים סיעודיים בימים. הרי בדרמות של היום כבר לא יכול להיות רשע מוחלט.
אז החדשות הטובות הן שהישראלים ממש רוצים לדעת הכל על מה שהולך בצד השני. החדשות הפחות טובות הן שהם מעוניינים ללמוד על זה רק דרך סדרות דרמה. הם פחות בכיוון של לימודי אסלאם, תרגול השפה הערבית או הרחבת התחום הזה בתוכנית הלימודים שלהם. תנו לנו אסלאם בקליק, לימודי תרבות אינסטנט, כדי שנוכל לפחות לומר לעצמנו שאנחנו יודעים מה קורה אצל הערבים.
זו מגבלה שאנחנו צריכים להיות מודעים אליה – בסדרות הדרמה הדמויות הרבה פעמים עוברות מניפולציה כדי לשרת את הדרמה. הן לא המציאות. הן לא האמת. זה קרה לנו גם עם סדרות אמריקאיות – אנשים חשבו שהם מכירים את האמריקאים, ואז נדהמו לגלות שהם בחרו בטראמפ.
וכאן צריך לזכור שבסוף זו רק סדרת דרמה. שהעובדה שראינו שחקנים שמגלמים איראנים בטלוויזיה או במערכון של ארץ נהדרת לא אומרת שאנחנו יודעים עכשיו משהו עמוק על איראן. והעובדה שפיתחנו אמפתיה מפוקפקת לאיזה מחבל עזתי בגלל שהיוצרים בחרו לעשות אותו חתיך, לא אומרת שאנחנו מבינים משהו חדש על חמאס.
עוד על הסדרה טהרן > שערוריות ו-8200: הסיפור האמיתי מאחורי "טהרן"
