הנתונים שפרסמה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על ממוצע הפסיכומטרי של הפונים ללימודי תואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות, מלמדים כי הפער בין מה שיודע המחקר על מערכות חינוך מצליחות לבין מה שקורה במערכת החינוך הישראלית – הולך וגדל. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מציבה בפנינו מראה, ומה שאנו רואים בה צריך להדאיג את כולנו.
כתבות אחרונות באתר מקור ראשון:
– פומפאו: "הפלסטינים בחרו לאיים במקום לשתף פעולה"
– איסלאם בקליק: כשהאיראנים מתחילים להיראות לנו חמודים
– ישראל זקוקה לדמוקרטים ולרפובליקנים כאחד
מחקרים גילו כי מבין כל הגורמים התלויים במערכת החינוך, הגורם המשפיע ביותר על הישגי התלמידים הוא איכות המורים. מסקנתו של דו"ח מקנזי ברורה: "איכותה של מערכת חינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה". לכן, מדינה שרוצה להביא את מערכת החינוך שלה למקום טוב צריכה להשקיע את מירב מאמציה במשיכת כוח אדם איכותי למערכת החינוך, שימורו ופיתוחו.
בפועל, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלים כי אלו שפנו ללימודי חינוך הם בעלי היכולות הנמוכות ביותר. ציון הפסיכומטרי הממוצע של המועמדים ללימודי חינוך במכללות האקדמיות היה 423, הרבה פחות מכל תחום אחר. לשם השוואה, ממוצע הפסיכומטרי של המועמדים ללימודי רפואה באוניברסיטאות היה 727, ללימודי מתמטיקה ומחשבים 670, ללימודי משפטים 657, וללימודי הנדסה ואדריכלות 655.
מורים אמנם לא נמדדים ביכולות אקדמיות בלבד, ונדרשים מהם גם כישורים בין אישיים וסגולות אישיותיות, אך הנתונים הללו לא מותירים מקום לספק: אנחנו לא מצליחים להביא ללימודי החינוך את אלה שהיינו רוצים כי יהיו המורים של ילדינו. לא פלא שמדינת ישראל משתרכת מאחור בכל המבחנים הבינלאומיים, כמעט אחרונה בין מדינות ה-OECD.
מניסיונן של מדינות אחרות, שהמפורסמת שבהן היא פינלנד, אנחנו יודעים כי ניתן לשפר את איכות כוח האדם הפונה לתחום ההוראה באמצעות שלושה צעדים עיקריים. ראשית, השכר ההתחלתי של מורים בבתי הספר היסודיים בישראל נמוך בכ-4,200 שקל בחודש משכר עמיתיהם במדינות ה-OECD. יש להעלות את שכרם של מורים מתחילים, על מנת להפוך את תחום החינוך לאטרקטיבי לא פחות מהתחומים אליהם הולכים טובי הסטודנטים. שנית, יש להחמיר את רף הקבלה ללימודי הוראה. אם הזכרנו את פינלנד, הרי ששם כל המורים מחזיקים בממוצע ציונים בשליש העליון של ההתפלגות, וכדי להיות מורה יש להשלים לימודי תואר שני שרק אחד מתוך עשרה מתמודדים מתקבל אליהם. ושלישית, יש להקפיד על שיח ציבורי המכבד את עובדי הוראה ולהטמיע בתודעה הציבורית את חשיבות עבודתם.
בתקופת הקורונה נפגע עוד יותר מעמדם של עובדי ההוראה. הם נתפסו כמי שדואגים אך ורק לימי החופשה שלהם, ואינם מוכנים להיכנס תחת האלונקה הציבורית. יש לשער, אפוא, כי בשנה הבאה יהיה עוד פחות ביקוש ללימודי חינוך. חשיבותה המכרעת של מערכת החינוך אינה מאפשרת לנו להשלים עם מציאות זו. עלינו לעשות באופן מיידי את כל הצעדים הנחוצים להרמת קרנם של לימודי ההוראה, ולהבטיח כי ללימודי ההוראה פונים לטובים שבצעירות וצעירי ישראל.
