המחאות של היום לא מבקשות לתקן חברה, אלא להחליף אותה

בשעה הזויה ומבדחת, מוזיאון הטבע של ניו־יורק הצטרף לגל התקינות הפוליטית המופרך, כשהודיע שהוא מפנה משורותיו את פסלו של תאודור רוזוולט. הנשיא ה־26 של ארה"ב נחשב עד היום לאחד מחמשת הנשיאים הפופולריים ביותר שם, ולדמות בעלת מורשת עשירה ומכובדת. רבים רואים ברוזוולט מקור השראה מוסרית וערכית, בין השאר משום שקידם שוויון זכויות אזרחי, והיה הראשון שאירח בבית הלבן מנהיג שחור ואף הציב במשרות ממשלתיות פקידים בעלי צבע עור כהה. אז מדוע מיישרי הקו עם מהומות השחורים נבהלים מנוכחותו של האיש במוזיאון?

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "האזרח גואטה": כל הטובים אצלו
– מציאות מדומה: כשסערות בטוויטר לא עוברות את המסך
– הקרב על הכוח: המשרד להגנת הסביבה נאבק במשרד האנרגיה

הפסל האהוד הפך לבעיה משום שבתכתיבי התקינות הקיימים, הוא פשוט לא עובר. רוזוולט הנ"ל מוצג כשהוא רכוב על סוס, מצידו האחד אינדיאני ומצידו האחר אדם שחור. אז נכון, הנשיא האמריקני הונצח כך משום שקידם את זכויותיהם של שני המגזרים האלה, אבל היי! איך אתם לא רואים את פוזת העליונות וההיררכיה המובנית כשהאיש הלבן מורם ומתנשא לו מעל אחרים? אז מה אם הוא הנשיא? ועוד לא דיברנו על כך שהנ"ל לא התאמץ מספיק להעניק זכויות הצבעה לבעלי צבע אחר. אז תגידו תודה שלא עלינו על רביעיית הר ראשמור לנפץ את דמותו החקוקה שם. בינתיים.

חגיגת האבסורד שממשיכה להשתולל בארה"ב החלה בתגובה לאפליה רבת שנים, שעוד נותנת את אותותיה באופן שגובה חיי אדם. אולם זרם המחאה המוצדק הזה גולש לנחלי הגיחוך וסופו שיזרום לים הפארסה. רוזוולט ומותקפים מיתולוגיים אחרים שנופצו לרסיסים היו במושגי ימיהם סמל ומופת לקידום חברתי. אין צל של ספק שהם לא פעלו נגד מיעוטים מדוכאים, אלא דיברו ועשו באומץ יחסי לתקופתם. אם תרצו, זו הייתה "אמת לשעתה". השחורים טיפסו ממעמד של עבדים עד לצמרת הפוליטית בזכות אנשים כמוהם. לא ביום אחד, לא במהלך אחד. ברצף של אמיתות־שעה כאלה, ששינו מציאות.

זו אולי אחת הסיבות לכך שתורת ישראל אוסרת עשיית פסל ותמונה. לא רק כי מה שנראה היום כהאדרה מוצדקת יתגלה מחר כהערצה מביכה; אלא בעיקר כי אי אפשר להקפיא את המציאות ואת העולם שחותר לשפר את עצמו. משום שלא נכון לזכך תהליך אימפריאלי לדמות אחת, ואפילו לא לארבע. מדינה או מעצמה ששואפת להיות מודל לאחרים צריכה לקחת איתה ממנהיגיה צוואות רוחניות שאפשר לתהפתח איתן, לפרש אותן ולהתאימן לתקופות המשתנות. כל מה שפסל של נשיא לבן על סוס, כשלצידו שני בני מיעוטים, לא יכול לספק.

תנועה חברתית שבאמת באה לשנות, ומבקשת ברצינות להביא לתיקון עולם, לא יכולה להתבסס על הרס. לא רק משום שההתפרעויות, הביזה והאלימות הן עוול על עוול, אלא משום שתיקון בהגדרתו דורש טיפול במקולקל, לא השלכה וגריסה מוחלטת שלו. תיקון דורש קבלת שינוי מכאן ולהבא, ולא ניסיון מגוחך לשנות את מושגי החירות והשוויון שהיו בעבר. אכן, חלק מהתפיסות ההן נשמעות מופרכות כעת, אבל כך גם הביקורת עליהן.

למרבה הצער, כמו בעולם הריהוט המודרני גם מחאות חברתיות בימינו לא מוכנות לשפר ולשפץ משהו איכותי כמו החברה האנושית, אלא מעדיפות לזרוק מה שיש ולקנות משהו אחר, נקי וחדש מהניילונים; וכמו בריהוט המודרני, החשש הוא שאיכות המוצר לא מבשרת על אריכות ימים. כפי שהספה של סבתא שלכם החזיקה שבעים שנה ואתם החלפתם סלון בפעם השלישית בעשור הראשון לנישואיכם, כך סביר שאבירי זכויות האדם של היום יהיו שפלי הדעת של התפיסות במאה הבאה. גם את האידיאולוגיה המתקדמת שלהם דהיום, חדשנים חברתיים של מחר יבקשו לנפץ.

רוצים שינוי

מה שנכון לנשיאי ארה"ב נכון גם לציטוטי עבר של מועמדים פוליטיים, רבנים ואחד העם אצלנו. אלא שאנחנו לא ידועים כסלחנים. יהודים הם רחמנים בני רחמנים, בתנאי שהם לא מתאגדים למגזר אחד שחובתו הלאומית לשנוא מגזר אחר. מצוות "לא תוותרו" גוברת אצלנו על ואהבת. במקום לאפשר לאנשים לשנות עמדות בהכירם את האחר, אנחנו מגיבים באלימות מילולית ולפעמים פיזית, ולא מאפשרים קבלה.

התקינות הפוליטית היא כלי חשוב מאוד לטובת כבוד הדדי בין אנשים ומגזרים שחשים מבוזים. יש לה מקום בצמיחה האנושית של כולנו. היא מאגדת בתוכה חמלה לחלש, קבלה של האחר, הקשבה ליריב. אבל כשכל אלה מופנים לטובת המתבזה, שם זה יישאר: קבוצה סגורה שלא תצליח לפצח את החברה ולסיים תהליך. אין מקום לאפליה או ביזוי של אף מגזר שהוא, אולם מי שחטא בזה אמור לקבל פתח לתשובה, לשינוי. ובדיוק שם, משום מה, לא מצינו לא חמלה, לא קבלה ובטח שלא הקשבה.

בניגוד להיסטוריה, אנשים דווקא כן יכולים להשתנות במהלך חייהם. הם עשויים אפילו להיות מושפעים משיח חדש ומכבד יותר – אבל בתנאי שהוא מכבד גם אותם ומאפשר להם שינוי. מי שממילא הוסר משורת האישים הראויים בגלל ציטוט מלפני עשור, אין לו שום מוטיבציה לדבר אחרת. תנועה שרוצה שינוי אמיתי צריכה לחגוג על כל מצטרף מהמחנה היריב. אם במקום זה היא תמחק אותו לנצח – היא תפסיד בקרב. תנועת המטוטלת תחזור אחורה, בוודאות.

לתגובות: orlygogo@gmail.com