שני דיונים נערכו ביום שלישי בגבעת־רם שבירושלים. האחד במשכן הכנסת, השני במשכן בית המשפט העליון. האחד ישפיע על מציאות חיינו אולי בפיפס, השני ישפיע עליה באופן דרסטי. על האחד שמעתם בלי סוף בכותרות העיתונים, בכתבות טלוויזיוניות, בכותרות מלאות צבע ובניתוחים מספריים ופרשניים מלומדים. על האירוע השני אולי קראתם כותרת משנה או שרשור ציוצים בטוויטר. בעוד בוועדת הכספים של הכנסת רבו נבחרי הציבור שלנו על עוד סעיף בסאגת הפטור ממס (הבלתי נגמרת) של ראש הממשלה, בבית המשפט העליון דן הרכב של שבעה שופטים בסוגיות של מדיניות שלילת אזרחות של מחבלים ישראלים. צירוף מקרים אמנם, אבל יש פה פרספקטיבה עגומה על טרללת סדר היום הציבורי שלנו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פומפאו: "הפלסטינים בחרו לאיים במקום לשתף פעולה"
– מציאות מדומה: כשסערות בטוויטר לא עוברות את המסך
– "האזרח גואטה": כל הטובים אצלו
האם למדינה, כלומר לשר הפנים, יש סמכות לשלול אזרחות של מחבל ישראלי? זו הסוגיה שנידונה בבג"ץ. כמה שמעתם עליה בשבוע שעבר? אתם יודעים עד כמה היא משמעותית? מה העלויות הכספיות שלה? מה העלויות החברתיות שלה? אפס דיון ציבורי. כדי להבין את האירוע הזה שוחחתי עם עו"ד דוד פטר מפורום קהלת. לפי חוק האזרחות, שר הפנים יכול לשלול את האזרחות של מחבלים ישראלים באישור בית המשפט המחוזי. זה משמעותי מאוד, בעיקר לעניין קצבאות הביטוח הלאומי והזכויות הסוציאליות של אותו מחבל, בעל אזרחות ישראלית. אגב, אותו מחבל מקבל מהרשות הפלסטינית משכורת, כי ככה זה כשאתה מנסה לרצוח, או רוצח, ישראלים. הרשות הפלסטינית גם מבטיחה לו שכאשר ישתחרר מהכלא הישראלי תמתין לו משרה במנגנוני הרשות.
האם ראוי שאותו מחבל יקבל קצבאות של ביטוח לאומי? שמדינת ישראל תתמוך במשפחתו? אם אתם שואלים את היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, התשובה היא כן. היועמ"ש התערב למחוקק (שוב) בשיקול דעתו, והחליט כי שר הפנים אמנם יכול לשלול אזרחות, אבל מחויב להשאיר למחבל רישיון ישיבה בארץ מהדרגה הגבוהה ביותר. המשמעות של זה היא שאמנם הוא לא יהיה זכאי להצביע בבחירות לכנסת, אך ימשיך לקבל את כל ההטבות הסוציאליות. עכשיו האירוע הזה נידון בעליון. הרשו לי לנבא כי השופטים והיועמ"ש יחד ירוקנו לחלוטין את החוק מתוכן. שר הפנים בשבתו כבובה על חוט.
על הדיון בוועדת הכספים של הכנסת שמענו הרבה. איך, למה, כמה, מתי וממתי יתייחסו לענייני המס של ראש הממשלה. מכל זווית אפשרית זה נטחן, עשרות דימויים נזרקו לאוויר ותאי המוח שלנו התמלאו בשטויות. שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושבת שהדיון בוועדת הכספים בעניין הטבות המס לראש הממשלה היה התגלמות הניתוק. אף שתיקון הפטור ממס לראש הממשלה הוא מוצדק בעיקרו, ראוי היה לבצע אותו בצורה קצת יותר צנועה או לפחות בעיתוי אחר. עוד היה ראוי להפריד אותו לחלוטין מלכתחילה (ולא בדיעבד) מהדיון על תנאי "מעון ראש הממשלה החליפי", שם נדרשות הוצאות די מפליגות וללא הצדקה. מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של משבר חברתי וכלכלי, שנחת עלינו כרעם ביום בהיר ומסרב להתפוגג. בעוד מאות אלפי ישראלים כורעים תחת נטל הקורונה והשלכותיה, משוועים לסיוע כלשהו מהמדינה, המחוקקים שלנו יושבים ודנים ברעש תקשורתי גדול בתיקוני מס לראש הממשלה.
כיצד מדינת ישראל מוציאה מיליוני שקלים במלחמה בתנועת החרם העולמית, כולל הקדשת משרד ממשלתי שלם לסוגיה, ובד בבד מאשרת הטבות מפליגות לארגוני BDS?
וכך, כמו במציאות נפרדת, שיחקו נבחרי הציבור שלנו בגולות, בעוד שופטי העליון קובעים קווים משמעותיים בעתיד המדינה. ואנחנו מצאנו עצמנו מתנצחים על משחק הגולות. מעניקים לשופטי העליון את החופש להיות המחוקק האמיתי והמושל האמיתי במדינה. ללא כל עניין או ביקורת ציבורית.
בחסות העלטה
נתקלתי בזה באופן אישי בשבוע שעבר, כשניסינו לעניין את התקשורת הישראלית באירוע אחר בוועדת הכספים – דיון על הנחה במס על דלק לארגוני סיוע בינלאומיים. אתם יודעים בכמה כסף מדובר? לפי בדיקתו של ח"כ ניר ברקת, מדובר ביותר מחצי מיליארד שקלים. חברי הכנסת של ועדת הכספים קיבלו נייר טכני שמבקש להאריך את ההטבה הזאת. ח"כ סמוטריץ' דרש לקבל את רשימת ארגוני הסיוע, כדי להבין מה מכיל השק הזה, הקרוי "ארגוני סיוע". לאחר שחפרו וחפרנו, במסמך ובנסיבות אליו, גילינו עולם ומלואו שנעשה מתחת לאף של המחוקק. תחת ההגדרה "ארגוני סיוע בינלאומיים", נכנסו להם גם ארגונים אנטי־ישראליים. שפשפנו את עינינו כשראינו שמדינת ישראל מעניקה הנחות־ענק בדלק לארגונים שמקדמים ומממנים חרם על ישראל, שמתקצבים ארגוני שמאל קיצוני ושנותנים חסות לאנרכיסטים זרים ביהודה ושומרון. אתם חושבים שזה עניין מישהו בתקשורת? היחידה כמעט שהתעניינה בזה הייתה הכתבת הפוליטית של מקור ראשון, שירית אביטן כהן.
עכשיו תשמעו. זה נושא סבוך שכולל הגדרות ומספרים, אחוזים וסטטיסטיקה, וכמובן סבך בירוקרטי. צריך להעמיק בנושא ולחטט קצת. להבין איך יכול להיות שמדינת ישראל מוציאה מאות מיליוני שקלים במלחמה בתנועת החרם העולמית, כולל הקדשת משרד ממשלתי שלם לסוגיה, ובד בבד מאשרת הטבות מפליגות לארגוני BDS? צריך לבדוק ולהשלים את הפאזל ולשאול את השאלות הקשות, איך יכול להיות שנכנסו לרשימת ארגוני סיוע, לצד הצלב האדום, גם ארגונים מפלצתיים כמו 'דיאקוניה' לדוגמה, ארגון שבדי שמעודד חרם ומתקצב אותו. אגב, כל הנתונים על הארגונים קיימים באתר של מכון המחקר NGO Monitor, רק צריך להרים את הכפפה ולשאול את השאלות. כן, צריך לעבוד ולחקור קצת. צריך לרצות. בדיוק כמו שרצו לחוק ובדקו על האגורה את סיפור המס הסבוך של ראש הממשלה.
לצערי, לא רוצים. הטבות של מאות מיליוני שקלים לשורת ארגונים בינלאומיים, שבמחטף נכנסים לשם גם ארגוני BDS, פשוט לא מעניינות את התקשורת הישראלית, בקושי מעניינות את חברי הכנסת. כן ראוי לציין את ח"כ קטי שטרית, לצד ברקת וסמוטריץ', שהבינו את תפקידם כמחוקקים ונבחרי ציבור והתעקשו על זה. החלטת ועדת הכספים בסופו של דבר הייתה אומללה, ולא תמנע מחטפים כאלה בעתיד. אבל סדר היום הציבורי שלנו כבר עף קדימה.
אם זה לא ביבי, זה לא מעניין. לא מעניין דיון מכריע בבית המשפט העליון על אזרחות מחבלים ישראלים, ולא מעניינות הטבות־ענק לארגונים אנטי־ישראליים. טרללת השיח הציבורי.
