ייתכן ומצאנו שימוש ראוי לפורעים האמריקנים. אחרי תקופה קצרה של מחאות נגד פסליהם של גיבורי הדרום במלחמת האזרחים האמריקנית – מתוך סיבות עם היגיון מסוים – תאוריית המדרון החלקלק הוכיחה את עצמה שוב כאשר המיני-מרקסיסטים הכועסים הפנו את תשומת ליבם לפסלים אחרים. וכך, מריסוס פסלו של האדם שהקים את הקו-קלוקס-קלן, הם השחיתו את דמותו של מי שבתור נשיא נלחם להכחדת הארגון; במקום לעקור את מי שניסה לשרוף את החוקה האמריקנית, הם תלשו מהגר אירופי שגייס פלוגה ויצא להילחם למען הרעיון שכל בני האדם שווים; ובמקום להוקיר את לינקולן, הם מנסים להפיל את הפסל שנבנה לזכר האומץ של אדם שהכריז מלחמה על אחיו הסוררים. אז מה חיובי פה? לפחות אפשר ללמד קצת היסטוריה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האם מגפת הקורונה תזרז את ההצטיידות ברובוטים?
– לתקן את הסדקים שבנפש
– "לא שומעים על תוכניות לטווח ארוך – מי שצועק יותר מקבל יותר"
היסטוריה מסבירה הרבה ממה שקורה. סביר להניח שאם בוגרי הקולג' המשועממים היו יודעים מי זה יוליסס גרנט, הדבר היחיד שהיו עוקרים הוא פרח להניח למרגלות פסלו. אבל משהו קרה לצעירים האלה. במקום ללמוד את מורשת האומה שזכו להיוולד לתוכה או להגר אליה, בארבע שנות השכלה גבוהה הם קיבלו מנה גדושה של תעמולה פוליטית שמקדשת בורות. העבר תמיד רע, החזק תמיד אשם ודמויות סמכותיות אף פעם לא מקבלות קרדיט על מעשים טובים. כל מי שיודע משהו על איך העולם עובד חייב לבוז לאידיאולוגיה שאין בה חלקיק פרספקטיבה, וכל מי שחסרה לו הזווית הזו, לא יודע איך אפשר בכלל לחשוב אחרת.
אנחנו צריכים לרחם על האנשים האלה. באמת. בשלב מסוים, אם זה בעוד חודש או בעוד עשור, רובם יאלצו להתעמת בבושת פנים עם מה שעשו כשהיו להם יותר מדי זמן וביטחון ופחות מדי ידע. בואו נקווה שזה יקרה באמריקה מאוחדת ובטוחה, שנזכרה בזמן להתנער מהשיגעון האינפנטילי של שטופי המוח.
אמריקה השנייה
אם קראתם בהסכמה את הקטע האחרון, ארצה להציג בפניכם שאלה: מה ההבדל בין האידיאולוגיה שמניעה את הפורעים באמריקה לתורת ישראל השנייה המקומית? הרי מה טוענים אותם פסאודו-איקונוקלסטים? שבמשך שנים, ההגמוניה הלבנה ("אמריקה הראשונה") שלטה במוקדי הכוח הפוליטיים וחברתיים ודיכאה – במודע ושלא במודע – את המהגרים, כהי העור וכל מי שלא התיישר עם הקו שהם הובילו ("אמריקה השנייה"). סלחו לי, אבל על פניו נראה שלחברינו מעבר לים יש קצת יותר ביסוס לטענה כזו, בהתחשב במאות שנות העבדות וחוסר הזכויות שהם סבלו. קונטה קינטה היה נותן את ידו הימנית להישלח לקיבוץ. פרדריק דאגלס לא היה מפסיק לצחוק אם הייתם אומרים לו שבמקום להיוולד לעבדות אכזרית במרילנד, הוא יישלח לשיכון דלוח בטבריה.
ובכל זאת, הישראלים שמשמיעים התנגדות, זעזוע וגועל של ממש, מהמתרחש באמריקה הם הראשונים שחיבקו בחום את התאוריה הזהותית האנטי-מדעית ששרבט הדוקטור וכתב הדתות בעל השיער המתולתל ומגפי הקאובוי. נראה לכם שיש שנייה של חשש, של תהייה-עצמית, בין הרגע בו הריקלינים של העולם מצייצים מחדש עוד פרק בסיפור-שאינו-נגמר של ישראל השנייה לרגע בו הם משחררים אמירה נוקבת על המשוגעים האלה שהם רואים באמריקה?
אלא אם הם מתכננים לצאת לרחובות ולהשחית את דיוקנו של דוד בן-גוריון, אולי כדאי שמפיצי הרעיונות האוויליים ייקחו צעד אחורה ויבינו איזה נזק יכולה לגרום תיאוריה חברתית שמותחת קו כללי מבוסס-גזע-דת-מין בין מדכא למדוכא. שתי התיאוריות – כאן ובארה"ב – נמצאות אולי בשני קרונות שונים בקו שמתחיל ב"תיאוריה אקדמית חמודה" ונגמר ב"לעקור כל דבר שנראה לעין, כולל המדינה עצמה", אבל אל תתבלבלו – זה אותו מסלול.
דמי שתיקה
ואם כבר דנים באידיאולוגיות גמישות, מילה על גלי צה"ל.
המלצתו של הרמטכ"ל לשר הביטחון לסגור את תחנת הרדיו הצבאית הייתה צריכה להתקבל בזיקוקים וצהלות על ידי הימין. נציגי המחנה הלאומי היו אמורים לחוקק יום חג אזרחי. העיתונות הימנית הייתה אמורה למרוח את החדשות הטובות על כל שער וכל ידיעה חדשותית. בנט וסמוטריץ' היו פוצחים בעוד סבב ריקודים. מירי רגב אפילו לא הייתה צריכה לבקש כפיים. סיגרים ושמפניות לכולם!
אבל פתאום, אחרי שנים של תלונות, מאות מאמרי דעה, אלפי התבטאויות וכולם אמת לאמיתה – אין, ומעולם לא הייתה כל הצדקה לתחנת רדיו צבאית – פתאום נזכרנו שאולי בעצם זה לא הדבר הכי נורא בעולם אם בני 18 יעלו על מדים ויתיישבו מול מיקרופון. אולי בעצם זה לא משנה שחיילים יהיו אחראים על תוכן אזרחי לחלוטין שהקשר בינו לבינם קרוב יותר מהקשר בין אהוד ברק למציאות. אולי בעצם זה לא יהיה הדבר הכי גרוע בעולם אם הדבר הזה, שסגירתו הייתה סעיף בכל רשימת מטלות ימנית עוד לפני שאביב כוכבי נולד ימשיך להתקיים במתכונתו הנוכחית. אולי בעצם, אם פשוט נחליף את רזי באיזה בחורצ'יק עם הדעות הנכונות, נוכל לשכוח מכל המילים המיותרות האלה נגד התחנה?
כן, נכנסו כמה שדרים ימנים לגל"צ. כן, נראה שסוף סוף יש התייחסות חמה יותר לימנים ולדתיים, שאפילו מגיעים לתפקידים בכירים. אבל איך למען השם זה משנה משהו? הרעיון היה שאנחנו מתנגדים לתחנה צבאית כי לא הגיוני שהצבא ישלוט בגוף תקשורת. שכחנו את כל זה בגלל כמה שינויים? יותר מזה, מה יקרה כשהשמאל יחזור לשלוט בגלי צה"ל? שוב מחאות? שוב טענות שאין איוולת גדולה מזו?
בחיאת. קורה פה משהו נדיר. די ברור שלבני גנץ אין כוונה לפעול לסגירה סתם ככה. ברור שדרושה התארגנות, צריך לחץ פוליטי, תקשורתי וציבורי. אבל יש כאן עת רצון, הזדמנות לתקן חטא ישן ולמחוק כתם מהדמוקרטיה הישראלית. אם קצת שוחד פוליטי זה כל מה שנדרש כדי שנשכח עיקרון כל כך בסיסי, אנחנו באמת לא שווים הרבה. אם אנחנו לא יכולים להתמודד עם התאגיד שמשתולל בשיכרון כוח עם כספי המיסים שלנו, בואו לפחות נפריט את הבית של החיילים .
