כשמגפת הקורונה רק פרצה לחיינו פצח ראש הממשלה נתניהו במנהג שכזה, לתדרך את עם ישראל אודות המצב, ואודות הציפיות ממנו, בשעת ערב. לעיתים היה זה פעם בשבוע, לפעמים פעמיים. בשיא – אפילו יותר. נתניהו לא היה אז איש בשורות, הוא הבטיח לנו בעיקר דם, יזע ודמעות. אבל הוא עמד שם כצוק איתן, במבט חמור סבר, ושידר לכולנו שמישהו שם למעלה יודע מה הוא עושה. וכך, למרות הקושי העצום, והוא באמת היה עצום, אזרחי ישראל הרגישו שמישהו שם למעלה מנווט את הספינה בביטחון, ובגדול, למרות קצת חריקות, הלכו אחריו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ראשי רשויות דורשים להיות שותפים בהגדרת אזור מוגבל
– אופוזיציה לשר: התנגדות לצירוף אוניברסיטת אריאל לות"ת
– תרבו באהבה: עם נוצר וארץ קמה ושפה אשר נרדמה
מאז נתניהו כמעט נעלם. הודעה פה ושם, הצהרה בפתח ישיבת הממשלה או סיעת הליכוד (דבר שקורה כל שבוע גם בימי שגרה) – אבל שום תדרוך משמעותי על מה שקורה כאן עם הקורונה. מאז מסיבת סיום המגפה, שבדיעבד התבררה כאירוע פתטי במיוחד, נתניהו הפסיק לככב על המסכים בשעות הערב. למה? אפשר להעלות כל מיני ספקולציות, אבל תרשו לי להניח כאן אחת: נתניהו פשוט יודע שהוא נכשל, מהרגע הראשון.
האסטרטגיה שנתניהו הציג בפתח תקופת המגפה הייתה פשוטה: אנחנו קונים זמן, מרסקים את המגפה באופן שאיננו בר קיימא (כי אי אפשר לסגור מדינה לאורך זמן, בטח לא מדינה כמו ישראל, בלי שהיא פשוט תקרוס), ובזמן הזה בונים כלים שיאפשרו לנו לשלוט בלהבות ביום שבו נחזיר את המשק לשגרה. בפועל, הזמן אמנם נקנה, במחיר כבד מנשוא, אבל מה שהיה צריך לקרות בזמן הזה פשוט לא קרה. ישראל לא פיתחה את הכלים הנחוצים לשלוט בקורונה, ולא שזה היה בלתי אפשרי. נתניהו, ויתר בכירי הממשלה, פשוט לא עשו מה שצריך בזמן.
לא, להגיד לנו להסתובב עם מסכה זה חשוב, אבל ממש ממש לא מספיק. מסכה לא מהווה פתרון למציאות שהייתה צפויה מראש – התפרצות מחודשת של המחלה עם הסרת ההגבלות. מדינת ישראל קנתה ציוד רפואי וגם הצטיידה בתרופות, אבל מה שצריך לעשות כדי לקטוע ביעילות שרשראות הדבקה – לא נעשה, מהסיבה הפשוטה שלוגיסטית, זה מורכב. להטיל סגר זה עניין של החלטה, לבנות מערך בדיקות וחקירות זה עניין של ביצוע. נתניהו וממשלתו היו טובים בלהחליט במהלך הסבב הראשון, אבל חלשים מאוד בכל הקשור בביצוע, ואת התוצאה כולנו אוכלים היום. למעשה, ספק אם ניתן יהיה להשתלט חזרה על המגפה בלי להשמיד את כלכלת ישראל. ולמרות זאת ההנהגה מתנהלת כאילו איום בקנסות זה העניין.
לכן, כנראה, נתניהו לא שש לעמוד מול האומה ולדבר איתנו. אבל להתחבא לא יפתור את הבעיות. מי שכשל צריך לפנות את הדרך, כדי שאולי אחרים יעשו זאת טוב ממנו. אין זמן למשחקים, המדיניות חייבת להשתנות ומיד.
