כבר תקופה ארוכה שאני אוהב לקרוא את ניתוחיו המעמיקים והאמוניים של מוטי קרפל במקור ראשון ובעמוד הפייסבוק שלו. מאז שהוויכוח הפנימי בתוך הנהגת ההתיישבות ביו"ש הולך ומעמיק, אני קורא את דבריו שוב ושוב ומתקשה להאמין שזוהי צורת הביטוי שלו כלפי אחיו לדרך במשך כל כך הרבה שנים. נדמה שאין החלטה גרועה אחת בהיסטוריה שקרפל לא השווה אליה. וכשידען כמוהו עושה את ההשוואות האלה, תהיו בטוחים שזה מעליב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תדרוכי קורונה: לאן נעלם נתניהו?
– ראשי רשויות דורשים להיות שותפים בהגדרת אזור מוגבל
– תרבו באהבה: עם נוצר וארץ קמה ושפה אשר נרדמה
קרפל השווה את המתנגדים לתוכנית טראמפ למרגלים חסרי האמונה. לפני כשבועיים הם שודרגו לדרגת חב"דניקים שגישתם לארץ ישראל היא "הכול או כלום". בשבת האחרונה, בטורו "בין משה רבנו לבנימין נתניהו", שוב שונמכו לדרגת "ערב רב" של העבדים שסירבו לצאת ממצרים. טהרנים, פחדנים, אחוזי קונספירציות – הכול היה שם.
לפני ההתייחסות לסגנון צריך להגיד כמה דברים גם על התוכן. בפוסט בפייסבוק שפרסם קרפל לפני כחודש הוא מוחה נגד התהיות של מתנגדי תוכנית טראמפ "מה היה קורה אם". כמבקש לומר – אם היינו שואלים את השאלות האלה בכל נקודת זמן בהיסטוריה, לא הייתה לנו היום מדינה ובטח לא התיישבות בנחלת אבותינו ביהודה ושומרון. הדוגמה הראשונה שהוא מביא היא זו: "מה יקרה לו הנשיא הבא שיבוא אחרי טראמפ יחליט שהדרישות שהותנו לפלסטינים הן לא סבירות ויסיר את התנאים שהתכנית מציבה להקמת מדינה פלסטינית?"
בחזרה לטורו מהשבת האחרונה. בטור מציב קרפל את המשל הבא: נתניהו הוא משה רבנו שמבטיח לפרעה (טראמפ) שבני ישראל יצאו רק לשלושה ימים (כלומר, כמו בנאום בר אילן שהיווה משיכת זמן כשכולם ידעו שלעולם לא יתקיים).
רק חלק אחד בסיפור היה חסר במשל המושלם. החלק שמתכתב בצורה נפלאה עם החשש של מתנגדי התוכנית: מה יקרה אם נשיא ארצות הברית יתחלף או יחזור בו. ובגרסה התנ"כית: פרעה מתחרט ודולק אחרי עם ישראל שכבר יצאו לחופשי. את החלק הזה משום מה הוא לא כתב. נכון, כשיצאנו ממצרים הפך הקב"ה סדרי עולם וטבע וקרע את הים לשניים, וכך סוכל רצונו של פרעה לפגוע בעם ישראל. האם קרפל מבקש מאיתנו להסתמך על הנס גם במקרה של ג'ו ביידן או ג'ארד קושנר?
לטענתו משה ידע שפרעה לא יסכים ליציאתם לתמיד של בני ישראל ולכן רימה אותו כדי לתת לו תירוץ להסכים. "משה הכניס את עלה התאנה הזה, כדי שפרעה והשמאל והקהילה הבינלאומית ירגישו בנוח. אבל כולם ידעו שזו קריצה בלבד". נשים בצד את ההשוואה בין עם של עבדים אחרי 400 שנות שעבוד לבין עם ריבוני בארצו. נשים בצד גם את הפסוק המפורש בו מורה הקב"ה למשה לבקש מפרעה היתר לשלושה ימים, ונצא מנקודת הנחה שאין טענה שהקב"ה מדבר עם נתניהו פנים אל פנים.
שניים אוחזין
למילים יש ערך רב ביהדות. כשרשע גמור אומר לאישה "הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק, אפילו רשע, מקודשת, שמא הרהר תשובה בליבו". אין לנו יכולת לדעת מה הם הרהוריו של נתניהו. אך האם מופרך לחשוב שמה שאמר בפיו בנאום בר אילן לפני למעלה מעשור, מתלבש בצורה מושלמת על תוכנית המאה? האם אין זו ראיה מצוינת לעובדה שאין פער בין מחשבותיו של נתניהו למעשיו?
מצוות המחאה כנגד עוול או עבירה היא בעיקרה מצווה שכוללת מחאה במילים אך מי שנמנע מכך לוקה באותו עוון: "כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה – נתפס על אנשי ביתו". זה נראה כמו מדע בדיוני. בימי ועידת מדריד סירבה המשלחת הישראלית לדון עם המשלחת הפלסטינית באותו חדר כדי שלא ייווצר הרושם שיש איזו הכרה בלאום פלסטיני והשיחות התקיימו במסדרון. עכשיו, אחרי שנים שטענו בימין שאין עם כזה וש"יש להם 20 מדינות", נסכים בלא מחאה שיש עם כזה, ואם רק יקיים תנאים כאלו ואחרים יש אמת בדרישותיו הלאומיות?
הדוגמה השלישית, ואולי הרלוונטית ביותר לענייננו, היא סוגיית "שניים אוחזין בטלית". אם אחד אומר כולה שלי ואחד אומר חציה שלי, יקבל הראשון 75 אחוזים והשני 25 אחוזים בלבד. יעשו הקוראים את החשבון מה יקרה אם השני יטען לבעלות על 30 אחוזים בלבד. לא מצוין בגמרא מה קורה כשהשני טוען שעשה את זה כי לא האמין שהתנאים יבשילו.
לא אפרוס כאן את שלל הטיעונים נגד החיבור בין החלת הריבונות לבין תוכנית טראמפ ואת שלל הסכנות שהיא מביאה איתה. אין לזלזל בחוששים שכל אמירה של הנהגת הימין או של ראש הממשלה היום תחזור אלינו כמו בומרנג בעתיד, ולו רק מצד הטענה כאילו "אלו רק מילים".
אחרי כל זה אפשר לדבר גם על הסגנון. פנחס ולרשטיין, למשל, מאמין שהתוכנית טובה וסומך על ראש הממשלה שידע לנווט את הדברים לטובת עם ישראל. ולרשטיין עשה בשביל ארץ ישראל ברוורס את מה שאני לא אעשה בעוד ארבעה גלגולים בשביל ההתיישבות. מעולם לא העליתי על דעתי לכנות אותו בכינויים מכינויים שונים. למיטב ידיעתי וככל שקראתי עד היום, לא השתמשו המתנגדים לתוכנית בכינוי גנאי המצויים בשפע בצד אלו המצדדים בנתניהו.
גם בצד המתנגדים לתוכנית נמצאים אנשים שפעלו רבות למען ארץ ישראל. הייתי מצפה שהשיח הפנימי בתוך הימין לא יגלוש להשוואות שמגחיכות ומקטינות את בעלי הפלוגתא. נצא מנקודת הנחה שהן המצדדים בתוכנית והן המתנגדים לה אינם שונאי ישראל או תומכי BDS. הבקשה שלא להשוות את דניאלה וייס או דוד אלחייני למרגלים שמאסו בארץ חמדה, אינה מוגזמת. כבר קראו לנו "פחדני השלום", וגם את פחדני הריבונות נעבור.
