"השופטת פוזננסקי-כץ לא לבד. לא מן הנמנע שכמוה נוהגים רבים משופטי המעצרים בארץ, פשוט כי כך עובדת השיטה", מסביר פרקליט בכיר. "שופט אמור להיות בורר נטול פניות בין קטגור לסנגור. בפועל בישראל המציאות היא שהשופט הופך להיות חלק מצוות חקירה ולעתים אף מנהל צוות החקירה. כמובן שהוא לא מקבל תואר כזה אך זו הדינמיקה שמתפתחת. זה קורה בשלב החקירה הסמויה, שהייתה גם במקרה הזה. החוקרים פונים לשופט כדי לקבל אישור לביצוע האזנות, לקבל נתוני סלולר, לבדוק חשבונות בנק ועוד. אז נולד הקשר הראשוני בין השופט לבין צוות החקירה, הרבה לפני שיש סנגור בסביבה והרבה לפני שהנחקרים או העצורים יודעים שמישהו עוקב אחריהם".
"על מנת לשכנע את השופט שיש הצדקה לצעדים שהם מבקשים החוקרים חושפים בפני השופט חומרים, מציגים לו ראיות, ומכניסים אותו לסוד העניינים. כשהחקירה מתפתחת הם שוב באים עם בקשות מסוג זה, ושוב מציגים ראיות ואז השופט מנהל אתם משא ומתן, מה כן לעשות ומה לא לעשות. כל התהליכים האלה קורים במעמד צד אחד, לעתים חודשים ארוכים לפני שהחקירה הופכת לגלויה. לכל אורך הדרך נכנסים אליו ומציגים לו חומר. השופט המלווה את התיק הופך להיות בפועל מנהל החקירה או לפחות חלק בלתי נפרד ממנה. זה לא אסתטי אך כך השיח מתנהל יום יום", מסביר הפרקליט המנוסה.
"כדי ליצור מצג שווא של הגינות יש דיון בבית המשפט, אבל מה שקורה באולם זו הצגה. כי הבקשות למעצרים והדיונים על כמה ימים יקבל כל עצור נקבעים לפני כן, בדיון במעמד צד אחד. מה שקורה באולם זה רק למראית עין.
"הטעות שהשופטת והחוקר עשו הייתה לנהל את זה בתכתובת אבל שיחות כאלה בדיוק – בעל פה – מתקיימות יום יום. זו השיטה המשפטית שמדינת ישראל יצרה. היא פוגעת בזכויות חשודים. צריך ללמוד ממדינות כמו צרפת וגרמניה, שם יש שופט-חוקר, שמנהל את החקירה באופן רשמי וחוקי, וכשם שהתובע יכול לדבר עם השופט במעמד צד אחד, גם אני כסנגור יכול", דברי הפרקליט הבכיר.
פרשת השופטת פוזננסקי-כץ, שבעצמה דווקא ידועה כמי שאינה מיישרת קו עם המשטרה, שוב שופכת אור על האזורים האפלים של מערכת אכיפת החוק. השנים האחרונות לימדו אותנו כי הכתמים השחורים האלה רחבים ועמוקים משחשבנו. פוזננסקי-כץ ועו"ד ערן שחם-שביט כאמור לא לבד, הם עשו בכתב את מה שכולם עושים בעל פה. הסקנדל התורן רק ממשיך את שרשרת השערוריות.
הנה רשימה תמציתית: פרשת השחיתות של הפרקליטה רות דוד, וטיוח אותה שחיתות לאחר מכן, הם דגל שחור התקוע בראשה של פרקליטות המדינה; הסירוס של נציבות הביקורת על הפרקליטות – אותה שביתת פרקליטים בלתי נתפסת שהובילה לסילוק השופטת גרסטל מתפקידה; הבעייתיות בתפקוד המכון לרפואה משפטית אשר העומד בראשו העיד כי "ישנם אנשים שהורשעו בגלל חוות דעת של המכון לרפואה משפטית שלא היו תקינות". לעננים הכבדים האלה מצטרף האימפריאליזם המשפטי של פקידות כמו המשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר, ההופכת עצמה למחוקקת ושופטת גם יחד.
השלוחה השנייה של מערכת אכיפת החוק היא כמובן המשטרה. ובכן, המפכ"ל הנוכחי של המשטרה בונה קריירה ציבורית ומסתבך בשורת מהלכים שזוכה לביקורת ציבורית קשה. מפכ"ל קודם, דודי כהן, בהליך שתוכנו לא הוברר עד היום, קיים פגישת סתר עם הרמטכ"ל גבי אשכנזי, אף שידע שאשכנזי כבר חשוד בפרשת הרפז. בפגישה, שלא נחקרה עד היום, השתתף ניצב יואב סגלוביץ', לימים מפלגת איש 'יש עתיד'. אגב, עניינו של הרפז, אגב, עדיין נגרר בבתי המשפט.
כשיורדים מִדַרגת רב הניצב, רק מדרדר המצב. שורת השוטרים הבכירים שפרשו או הופרשו בגלל הטרדות, שקרים וליקויים, ארוכה כאורך הגלות. קצינים מרכזיים במשטרה, כמו מנשה ארביב וערן מלכה, מורשעים בפלילים. קצין אחר, אפרים ברכה, מופקר לבדו מול כנופיית הרב פינטו עד שהתאבד. אחרי מותו התברר שהדליף לעיתונות, דבר שעמיתיו ממשיכים לעשות בסיטונות גם בימים האלה. כל זה קורה כשהאזרחים חדלו לראות במשטרה, או במערכת המשפט, כתובת לפתרון בעיותיהם. הם מעדיפים לא להתלונן או פונים, בחוסר ברירה, לבוררות פרטית. במשטרה אין להם אמון ואת בתי המשפט הם לא רואים כמושיע.
ועוד לא אמרנו כלום על הסיכול הממוקד לגל הירש, על המירוץ המכוער על כס השפיטה, על האקטיביזם השיפוטי שמתנשא עלינו בנאורותו המתיימרת, וכן הלאה. לפחות ממבטו של האזרח הקטן, מערכת האכיפה חולה. הדרך לתקן אותה עוברת דרך ועדת חקירה ממלכתית שתאיר את הכתמים השחורים.
ועוד נקודה, מערכת עם כל כך הרבה עיוותים, איבדה את הלגיטימציה המוסרית להפיל ראש ממשלה שנבחר בבחירות. אל תספרו שכל הריקבון הזה יותר דמוקרטי ממה שקבע העם בקלפי.
