בעת הקמתו, היו ליישוב קריית ארבע שני מאפיינים שייחדו אותו ממרבית היישובים ביש"ע בשנים הראשונות: בנו בו תחילה בניני דירות ולא וילות פרטיות, והרכב האוכלוסייה בו היה מגוון – לא רק דתיים. גם היום, כשליש מתושבי קריית ארבע אינם דתיים. במשך שנים התגאו בקריה, ובצדק, בחיים המשותפים הטובים שהצליחו לקיים ביישובם. אלא שלאחרונה נולד איום על המרקם הזה, שעלול להשליך על יישובים מעורבים אחרים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– יום למועד הריבונות: האמריקנים הבינו שבישראל אין הסכמה
– תקרית דיפלומטית: השגרירה מול חיזבאללה ובית המשפט
– יאיר גולן: "המשטרה לא פעלה באלימות אלא הפעילה כוח"
אחרי שנים רבות בהן הבריכה העירונית הייתה פתוחה לשחייה נפרדת בלבד, ביקשו לפני שלוש שנים קבוצת תושבים חילוניים שהבריכה תקצה להם מספר שעות לשחייה משפחתית מעורבת, בהתאם לאורח חייהם. לאחר שבקשתם לא נענתה, הם עתרו לבג"ץ, וזה הורה לפני כשנתיים לקיים בבריכה גם שעות משפחה. הרב דב ליאור שהיה אז רב הישוב, ורבנים נוספים, פסקו שאין שום בעיה הלכתית לרכוש מנוי לבריכה שיש בה גם שעות מעורבות. אבל קבוצת תושבים החלה במהלך של החרמת הבריכה. פשקווילים נתלו ברחבי הישוב וטלפניות התקשרו לתושבים כדי ללחוץ עליהם לבטל מנויים. החרם הביא את המתנ"ס שהפעיל את הבריכה להפסדים כלכליים, והבריכה נסגרה.
השנה החליט ראש מועצת קריית ארבע לפתוח מחדש את הבריכה עם שעות נפרדות בלבד, בניגוד לפסיקת בג"ץ, ולהמשיך להתעלם מבקשת התושבים החילוניים. בשבוע שעבר, בג"ץ חייב את המועצה להקצות שעות לשחייה מעורבת, ובתגובה – הבריכה נסגרה שוב, לכולם. הקנאים ניצחו שנית. ברוח אשת השקר במשפט שלמה, הם אמרו בפועל לתושבים החילוניים – "גם לי, גם לך לא יהיה", וכל תושבי קריית ארבע ייאלצו לנסוע הקיץ לבריכה מחוץ ליישובם.
לכאורה, מדובר בסך הכול בסכסוך מקומי שצריך להעסיק את תושבי קריית ארבע בלבד. אלא שהבריכה של קריית ארבע היא הסיפור של כולנו. מדובר בניסיון של דתיים וחילוניים לחיות יחד במרחב חיים משותף, ולמצוא את הדרך הנכונה להנות ממשאב ציבורי של כולם. מחרימי הבריכה בקריית ארבע לא נדרשו לשחות מעורב, אלא רק לאפשר לאנשים שזהו אורח חייהם, לעשות זאת בשעות מצומצמות. בהתנגדות הנחרצת שלהם להקצאת שעות מעורבות, הם הצהירו למעשה שהם לא מוכנים לכבד את אורח חייהם השונה של שכניהם החילונים.
בקריית ארבע יש רוב דתי ומיעוט חילוני עם בריכה אחת, אבל ישנם יישובים אחרים בהם המאזן הדמוגרפי הפוך, והדתיים הם המיעוט. אם היום הדתיים הקנאים בקריית ארבע מסרבים להכיר בזכותם של החילוניים לקבל נתח של שעות משפחתיות מהבריכה הציבורית, מחר יהיו אלה חילונים קנאים שיסרבו להכיר בזכותו של מיעוט דתי ביישובם לקבל נתח של שעות שחייה נפרדות. לפגיעה בזכויותיהם של חילונים בקריית ארבע עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על כל הניסיונות לחיות יחד, דתיים וחילוניים, בארץ הזאת.
חיים של קהילות שונות במרחב משותף דורשים גם פשרות. דתיים לא יסכימו לוותר על שמירת הלכה, ובצדק, אבל כאמור, זה לא המקרה של הבריכה בקריית ארבע, ופסקי הרבנים שאישרו את מתווה הפשרה מוכיחים זאת. הבריכה הנעולה בקריית ארבע היא תמרור אזהרה לכולנו, שאת מחיר ההתעלמות מצרכיהם של שכנים השונים מאיתנו – כולנו עלולים לשלם.
