אחרי כל הפגנה בה משתתפים מתנחל, חרדי או ערבי, זורק בהם מלאך סם שכחה כדי שלא יזכרו את החוויה שעברו ואת האלימות המשטרתית. זה אולי נשמע הזוי אבל זה ההסבר האפשרי היחיד לכתבה שהופיעה אתמול (ב') בידיעות אחרונות. בכתבה התייחסו מפכ"ל ושני ניצבים בדימוס למעצרו של אמיר השכל בסוף השבוע האחרון. רב ניצב אסף חפץ אמר כי המעצר היה "מטופש" ואפילו הודיע: "אצלי זה לא היה קורה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "קריאת אזהרה לכולם": הקורונה מתפשטת ברש"פ במהירות
– מתי מעצר של בן 14 מגיע למהדורה המרכזית?
– מנדלבליט: לא לאפשר לנתניהו לקבל ממקורבו 10 מיליון להוצאות משפט
אליהם הצטרף האלוף במיל', מזהה התהליכים, ח"כ יאיר גולן, שאמר אתמול על אירועי עמונה – עליהם פיקד כמפקד אוגדת איו"ש – כי "המשטרה לא הפעילה אלימות. המשטרה הפעילה כוח". מה נגיד? תהליכים משנות ה-30 הוא זיהה, אבל עשרות תיקים במח"ש נגד שוטרים שפיצחו גולגולות בשיטתיות בשנת 2006, פשוט נעלמו מעיניו.
הזיכרון הקצר של הקצינים הוא לא הבעיה. המוחים על מעצרו של אמיר השכל טענו כי השר לביטחון פנים וראש הממשלה משסים בהם את השוטרים כדי לחסל את מחאתם ולסתום להם את הפה. הם צודקים בדבר אחד: זה באמת יכול לקרות וזה גם קרה. אבל לא במקרה שלהם.
עם תחילת המחאות נגד הסכם אוסלו, בתקופה של קציני המשטרה הדמנטיים-משהו, גיבש היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר נהלים מיוחדים שנאכפו על תושבי יו"ש בלבד. הכללים המיוחדים נועדו למנוע גילויי התנגדות של קבוצות להסכמי אוסלו ולמהלכי ממשלת רבין באזורי יש"ע. הגישה הבסיסית של הנהלים המיוחדים הייתה התייחסות אל כלל אוכלוסיית ה"מתנחלים" כאל אוכלוסייה עבריינית ופורעת חוק שיש לדכאה ולרסנה. הנהלים הללו כללו מספר שיטות המפורטות בדו"ח של ארגון "זכויות האדם ביש"ע" בראשותה של ח"כ לשעבר אורית סטרוק, שחשפה אותם ולחמה נגדם במשך שנים ארוכות. נציין אותם כאן על קצה המזלג.
הנה הרשימה המתומצתת, תנסו לזהות איפה המעצר של אמיר השכל עולה על כל אלו:
א. השב"כ, ולא רק המשטרה, הופעל כגורם מודיעיני נגד המתיישבים.
ב. צילום ותיעוד אזרחים לא רק בהפרות סדר אלא גם באירועים ציבוריים – חגיגות, לוויות וכיו"ב – ואף בלכתם בשגרה ברחוב.
ג. כל יחידה צבאית המגיעה לאזור מחויבת לקבל תדרוך מהמשטרה. תדרוך שגורם למתיישבים להיראות כפרובוקטורים וכמסוכנים לציבור בפני מי שאמורים להיות מופקדים על שלומם וביטחונם.
ד. בניגוד לנהוג במחוזות אחרים במשטרה, במחוז ש"י קיימת הנחייה ליזום פתיחת תיקים נגד המתיישבים גם בהעדר מתלונן.
המזועזעים מהעובדה שהשכל חויב, כתנאי לשחרורו, שלא יפגין שוב מול בלפור, קבלו את העובדה הבאה: נוהל מיוחד שהופעל אך ורק ביו"ש הורה על הרחקת חשודים בהפרות חוק וסדר מתחומי יהודה ושומרון. זאת הן כתנאי גורף לשחרור ממעצר, והן באמצעות הוצאת "צווי הגבלה" מנהליים, באופן המנוגד לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו.
בשביל הקצינים המכובדים ש"בתקופתם זה לא היה קורה", הנה ציטוט מתוך אותו הדו"ח, של מפקד מרחב חברון, נצ"מ אבשלום פלד. בדבריו בפני ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת אישר פלד את המאפיין הבולט ביותר של הנהלים המיוחדים – קיומו של "צוות הפס"ד ישראלים":
"במרחב חברון, כמו גם בשאר היחידות של מחוז ש"י, יש צוות שנקרא צוות הפס"ד יהודי שקם בעקבות ועדת שמגר, והוא מטפל רק בתלונות נגד הפס"ד, הפרות סדר של יהודים. אגב, דבר שמאוד מקומם עלינו, כמשטרה, את ההתיישבות ביהודה ושומרון על חוסר שוויוניות… זה צוות של קצין וארבעה שוטרים, בסדרי הגודל שלנו זה צוות גדול. כל תיק מטופל שם כמו צח"ם, כמו צוות חקירה מיוחד. זה לא קורה הפוך, אגב. אין טיפול מהסוג הזה הפוך". (הפוך, הכוונה להפרות סדר של הערבים, מ"מ).
בדילוג של עשור קדימה נגיע לימי הגירוש מגוש קטיף. המפגינים אז לא הוכנסו אחר כבוד לניידת וזכו לתהילת עולם בתקשורת. בדו"ח של פרופ' בועז סנג'רו שנשא את הכותרת "ההתנתקות כמבחן לדמוקרטיה הישראלית" הוא מביא ציטוט מידיעות אחרונות שמבליט את מלחמת החורמה שמנהלות רשויות אכיפת החוק נגד מתנגדי ההתנתקות: "היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הורה להחמיר את הענישה נגד מתנגדי ההתנתקות שיחסמו צירי תנועה. במקרים בהם תיגרם הפרעה משמעותית לתנועה יוגשו כתבי אישום מחמירים והם יואשמו בסעיף "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה" שהעונש המרבי עליו הוא 20 שנות מאסר".
מוסיף סנג'רו וכותב: "הכמיהה להרתעה אף הביאה לתוכנית הפתטית הבאה: משרד המשפטים והמשטרה מתכוונים לסרוק בימים אלו את ספרי החוקים כדי למצוא סעיפים נוספים שבהם ניתן להאשים את חוסמי הכבישים כדי לגרום להרתעה". כלומר, מסביר הכותב, הורחבו הסיבות לעילות מעצר כפי שנקבע בחוק. המעצר באותם ימים שימש גם כענישה וגם כהרתעה.
השופטים, שאמורים היו להקפיד על הנחיות החוק, זרמו לגמרי עם ההנחיות החדשות. תודה ששאלתם. קבוצה של מפגינים הגיעה להארכת מעצר אחרי הפגנה. בית המשפט שחרר אותם אבל הפרקליטות לא ויתרה וערערה. הנושא הגיעה לשופטת פרוקצ'ה שהאריכה את מעצרם כדי למנוע אירועים נוספים וחמורים יותר. "הרקע האידיאולוגי העומד ביסוד ההפגנה שהפכה להתפרעות, אינו מעלה ואינו מוריד לעניין חומרתן של הפרות החוק שבוצעו על ידי העוררים. קיים סיכון בהסתברות גבוהה כי מאורעות נוספים עשויים להתרחש במסגרת מהלכים מדיניים שונים העלולים להצית את תגובותיהם הרעיוניות של העוררים.. על מערכת אכיפת החוק להתגונן כראוי כנגד תופעה מסוכנת זו ולנקוט באמצעי מנע מתאימים". הבנתם? מערכת החוק פשוט מתגוננת. למרות שבחוקי המעצרים נכתב במפורש כי "אין עוצרים כ'מקדמה על חשבון עונש' או לצורכי 'הרתעת היחיד או הרבים'".
זוכרים את פרקליט המדינה שי ניצן? אז בתפקידו כמשנה לפרקליט המדינה ל"תפקידים מיוחדים". וזה בדיוק כמו שזה נשמע.
בטיפול שהעניק למפגינים נגד הגירוש גובשו נהלים מיוחדים נגדם. באחד מימי חסימות כבישים הבהיר ניצן בוועדת החוקה של הכנסת כי הוא מגבה את החלטת המשטרה להגשת כתבי אישום נגד מי שיציב שלטים גדולים בצידי הדרכים באופן שיחסמו תמרורים ורמזורים. "כוחות הביטחון יאפשרו מחאה תקינה על-פי חוק, אך לא חסימת כבישים. נתקלנו בעשרות מקרים של חסימות כבישים, בה היה סיכון לחיי אדם. המדיניות שלנו היא לחקור ולעצור ובמקרים חמורים אף לעצור עד תום ההליכים".
אמר ועשה. מאות הגיעו לבתי משפט להארכת מעצר לאחר שנעצרו באלימות, אוטובוסים נחסמו בדרך להפגנות ובנות 14 נעצרו עד תום ההליכים. וקציני המשטרה? "אצלם זה לא היה קורה".
