נדמה שהרבנות הראשית סבורה שתפקידה הוא להיות הגילדה של הרבנים. שתי ידיעות מהיומיים האחרונים שבמקרה התחברו להן, מעלות את התחושה שמישהו ברבנות הראשית, אולי הרב הראשי לישראל בכבודו ובעצמו, לא מבין את התפקיד שלו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מגפה חדשה בדרך? זן מדבק של שפעת חזירים נמצא בסין
– בחל"ת או באבטלה: איך לדאוג להמשך הביטוח הפנסיוני?
– המנהיגות, המסורת הימנית וסלידה מהשמאל: מקורות ההערצה לנתניהו
נתחיל ממאבקן של הנשים. כבר לא מעט שנים שעולם התורה הנשי מוציא מתוכו תלמידות חכמים רציניות, בעלות שיעור קומה. נכון, עד שעולם לימוד התורה לנשים יגיע לסדרי הגודל של עולם הישיבות יעברו מן הסתם עוד לא מעט שנים, אבל גם רומא לא נבנתה ביום אחד. בינתיים, תלמידות חכמים צעירות ומוכשרות שמקדישות ימים ולילות כפשוטו להגות בתורה ובחכמתה, צמאות למעט הכרה בידע וביכולות שצברו – הכרה שהדרך אליה פתוחה בפני כל אברך ממוצע בישיבה גבוהה בישראל: האפשרות להיבחן רשמית על הידע ההלכתי אותו הן צברו.
הן לא מבקשות שהרבנות הראשית תסמיך אותן לרבנות. הן רק מבקשות שהרבנות הראשית, או בעצם המדינה, יאפשרו להן להיבחן במבחנים זהים לאלו שבהם נבחנים גברים הלומדים הלכה, לקראת קבלת תעודת כושר לרב שכונה או עיר. כל מי שלמד הלכה למבחני רבנות יודע שלא בשמים היא ולא מעבר לים, ומי שצברה ידע תורני מספיק בהחלט מסוגלת לעמוד בבחינות.
הן מעוניינות בהכרה, בנחת שהישג תורני מביא איתו ללומד התורה, להרגשת ההשתייכות לעולם תורני רחב. והנה, היועמ"ש מנדלבליט קבע ביום שני כי יש לאפשר לנשים הללו להיבחן, גם אם לא במסגרת הרבנות עצמה. אז מה עושה הרב הראשי לישראל הראשון לציון הרב יצחק יוסף? במקום לחבק (מטאפורית כמובן) את אותן נשים שחשקה נפשן בלימוד תורה, הוא מאיים להשבית את מבחני הרבנות. וגם תירוץ יש לו. "הרבנות הראשית לישראל אינה מוסד להשכלה גבוהה ותפקידה הוא להכשיר רבנים בישראל", כתב הרב יוסף והוסיף, "ההלכה והמסורת היהודית שהרבנות אמונה על שמירתם אינן מאפשרות הכשרת נשים לרבנות". לכן, הודיעה הרבנות בשמו של הרב יוסף, "ככל שתהיה הנחייה משפטית שתחייב אותה להכשיר נשים לרבנות בניגוד להלכה, הרי שיושבת כליל מערך הסמכת הרבנים ולא יתקיימו בחינות רבנות עד לתיקון חקיקה שיסדיר העניין".
האמנם מבחני ההלכה ברבנות הם עניין להסמכת רבנים בלבד? כל מי שמכיר קצת את המערכת יודע שזה ממש לא המצב. רובם הגדול של הניגשים למבחני הרבנות לעולם לא יכהנו במשרת רב. חלק ניכר מהם גם לא יסיימו את המבחנים לתעודת כושר. למרות זאת מי מהם שיקבל תעודת כושר, או אפילו רק ישלים חלק מהבחינות לפי קריטריונים שנקבעו ויקבל תעודת "השכלה תורנית גבוהה", יזכה בדירוג שכר בשירות הציבורי המקביל באופנים מסוימים לתואר אקדמי.
לחלק מהנשים שמבקשות להיבחן במבחני הרבנות סוגיית השכר בכלל לא רלוונטית – הן ממילא אקדמאיות מתקדמות. אבל עצם הזכות הזו מעידה היטב שלא מדובר בעניין רבני טהור. מדובר בהכרה רשמית של מדינת ישראל בהקדשת שנים מהחיים ללימוד תורה ועמל תורה ובהגעה להישגים תורניים. אין סיבה שהכרה הזו תיוחד לגברים בלבד. מעבר לכך, עולם תורה נשי יצמח לגובה כשנשים יקדישו דווקא את שנותיהן הצעירות ללימוד תורה. מתן הכרה רשמית ללימודיהן תאפשר להן להקדיש את שנותיהן הטובות ביותר והפוריות ביותר ללימוד, בלי הצורך לסיים קודם תואר ראשון ושני באוניברסיטה. אבל האפיק הזה חסום ויוצר משקולת כבדה מאוד על עולם המדרשות ובתי המדרש לנשים.
ובאותו זמן, כמעט באותן שעות, מתברר פתאום שעד היום מוטי אלון, מי שנחשב בעבר לרב מוביל, מחזיק עדיין, גם היום, בתעודת כושר לרב עיר. נכון, הוא התחייב לא להשתמש בתעודה, ועכשיו הוא אפילו האריך את ההתחייבות. אבל כולנו יודעים באלו עבירות הוא הורשע, ואלו מעשים נוספים שלו נחשפו. משום מה ברבנות הראשית החליטו להסתפק בהתחייבות הזו, ולנהוג בו במידת הרחמים. הוא הרי רב, לא?
המשנה במסכת הוריות מלמדת אותנו שביהדות ישנה היררכיה, "כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד משוחרר". אבל מיד אחר כך מזכירה לנו המשנה, "אימתי? בזמן שכולן שווין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ". כבר בתקופת המשנה היה ברור לחז"ל שמעמדו של אדם נקבע קודם כל על פי הישגיו האישיים, ושערך לימוד התורה גובר על כל היררכיה. אבל הרבנות הראשית מעדיפה לשמור על הגילדה, לא להגדיל תורה ולהאדיר. ולכן עבריין מין יכול להמשיך לשאת בתואר רב, כי הוא אחד משלנו, אבל תלמידת חכמים שחשקה נפשה בתורה לא יכולה אפילו לגשת למבחן רשמי מטעם המדינה, כי חס וחלילה אולי גבולות הגילדה יעורערו במשהו. ובמקום שיש חילול ה', אין חולקים כבוד.
