חוששים ממערכת בחירות רביעית? יש פתרונות

בימים אלו עומדים בפני הממשלה החדשה אתגרים דחופים: שיקום הכלכלה, התמודדות עם המשבר הבריאותי של הקורונה וטיפול בסוגיות דחופות, בעצמאיים ומובטלים, וכן החלטות בעניינים מדיניים כמו סוגיית הסיפוח. אסור שהטיפול בעניינים הדחופים ימנעו מהממשלה ומהציבור לעסוק בסוגיות מרכזיות בחיינו, מעבר לטיפול בבעיות השוטפות. שתי הסוגיות המרכזיות הן בחינת סדרי הממשל ועיון מחדש בחזון המדינה.

מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
לא רק באזז: קלמן-סגל מביאה למסך ערך מוסף
מההתנתקות ועד עמונה: הקצינים ששכחו מהי אלימות
קהילת הממתינים באתיופיה לנתניהו: קיים את שהבטחת

הבעיות הקשות בהן התנסינו בשנה וחצי האחרונות היו חוסר יציבות משטרית שהביאה לריבוי בחירות, וכן חוסר הכרעה במערכות הבחירות שלא אפשרו הקמת ממשלה על ידי כוח פוליטי מרכזי. לבסוף הגענו לממשלה דו-ראשית.

ישנה שורה ארוכה של הצעות שהועלו לבחינת סדרי הממשל. כאן אבקש להזכיר שני נושאים, האחד הבטחת יציבות על ידי מניעת ריבוי בחירות בה אדון במאמר זה, השני הבטחת הכרעה ומשילות בתוצאות הבחירות, בה נדון בהזדמנות אחרת.

בשנה וחצי האחרונות, הכנסת התפזרה בחקיקה שלוש פעמים. לאור הכשל החמור במשטר הדמוקרטי הישראלי, נדרש לבחון מספר רעיונות אשר מצד אחד יבטיחו יתר יציבות של המשטר ומניעת ריבוי בחירות, ומצד שני לבחון הצעות שיקנו הכרעה ומשילות לתוצאות הבחירות.

באשר לנושא היציבות, חייבים לחוקק רפורמה בסוגיית התפזרות הכנסת על ידי חקיקה. יש לתקן את סעיף 34 לחוק-יסוד הכנסת, כך שתיקבע תקופת מינימום לאחר עריכת בחירות לפי חוק ההתפזרות (המקדים את מועד הבחירות הרגילות). תיקבע הוראה שלא ניתן לחוקק חוק התפזרות, אלא אם עברה תקופה מינימלית של 18 חודשים מיום עריכת הבחירות הקודמות.

קביעת תקופת מינימום לכהונת הכנסת תחסוך משאבים גדולים ותעניק יציבות. היא תכפה על הכוחות הפוליטיים להגיע להסכמות בדבר ניהול המדינה. כמו כן, קביעת תקופת מינימום אינה מאפשרת לגורמים בתוך הקואליציה לאיים באופן מתמיד על שותפיו או יריביו  בעריכת בחירות, תוך יצירת משברים פוליטיים ופגיעה ביציבות השלטון.

הקביעה של תקופת מינימום להתפזרות הכנסת על ידי חוק התפזרות חייבת לחול גם לגבי פיזור הכנסת על ידי ראש הממשלה בהסכמת הנשיא, וגם הסדר זה יהיה כפוף לתקופת מינימום של 18 חודש.

ישנן כמה רפורמות נוספות שראוי להנהיג כדי לחזק יציבות משטרית בישראל ולמנוע בחירות מרובות נוספות. הרפורמה האחת היא לבטל את סעיף 12  לחוק-יסוד הממשלה, הקובע כי חוק התפזרות מפסיק את הליך הרכבת הממשלה. המחוקק צריך לאפשר מיצוי הגעה להסכמות על הרכבת הממשלה ולא לאפשר קטיעה של מאמצים אלו באיבם, לפני מיצויים. הדבר נדרש גם כדי לאפשר למספר מועמדים לנסות להרכיב ממשלה ולא לאפשר מניעת הניסיון להרכבת ממשלה על ידי מועמד נוסף מעבר לראשון (כפי שקרה בבחירות מועד א' 2019).

רפורמה נוספת היא ביטול ההוראה בחוק יסוד הכנסת, הקובעת שאי קבלת תקציב גוררת בחירות. ההצעה הזו  לביטול התפזרות הכנסת בשל אי קבלת תקציב, מגמתה לעודד את כל חלקי בית הנבחרים בישראל להגיע להסכמות בדבר התקציב במקום להיגרר למערכת בחירות.

הרפורמה השלישית: ביטול התיקון שהונהג, המאפשר מינויים ופיטורין של שרים בתקופת ממשלת מעבר ללא אישור הכנסת. החזרה לשיטה הקודמת שאין ממנים שרים נוספים ואין מפטרים שרים בעת ממשלת מעבר אמורה למנוע שינויים בהרכב הממשלה הנעשים ללא אישור הכנסת תוך החלשת הרשות המחוקקת והעצמת יתר של הרשות המבצעת.

כל ההצעות המועלות כאן המסייגות חקיקת חוק התפזרות, וכן ההצעות הנוספות, אמורות להעניק יציבות משטרית ולמנוע ריבוי מערכות בחירות. בנוסף לכך, קביעת התנאים והסייגים בעניין עריכת בחירות מוקדמות בתוקף חוק התפזרות או כתוצאה מהעילות האחרות שהזכרנו, ימנעו שימוש באיום בחירות ויצירת משברים פוליטיים שלא לצורך ויעודדו הסכמות במקום עימותים וחיכוכים.