אליהו ליבמן, ראש המועצה האזורית בקריית־ארבע־חברון, הופיע בשבוע שעבר בעצרת של תנועת נחלה במעלה־חלחול. ליבמן סיפר שהוא בכלל לא קרא את תוכנית טראמפ. "אני קורא רק את התורה הקדושה. הקדוש ברוך הוא רוצה לראות כמה אנחנו מסורים לארץ ישראל, ושם לנו מלכודת דבש, ואנחנו ממשיכים להיאבק על הארץ". צבי אלימלך, מראשי תנועת נחלה, הוסיף: "אנחנו אומרים בקול ברור – גם ג'נין שלנו וגם שכם שלנו".
גם ליבמן וגם אלימלך יכולים להירגע. תוכנית טראמפ לא תקום ולא תהיה, עם או בלי קשר לציווי האלוקי. ג'נין תהיה שלנו, וגם שכם שלנו וגם רמאללה וקלקיליה ומחנה הפליטים בלאטה, אבל ישראל כבר לא תהיה שלנו.
העסק גמור. לא רק תוכנית המאה יכולה ללכת לפח האשפה של ההיסטוריה, כמו שמייחלים ראשי מועצת יש"ע. שום תוכנית לחלוקת הארץ אינה רלוונטית כבר, לא זו שהגישו הישראלים אי פעם, ולא זו של הפלסטינים. לא המפות של ועידת אנאפוליס, לא תוכניות הנסיגה לקווי 1967, ולא תוכנית הגושים הקונצנזואלית. לא מסמך ז'נבה ולא כלום. הערבוב הישראלי־פלסטיני הוא מוחלט. המתנחלים ניצחו. הם יצרו בשטח מציאות שאי־אפשר להתמודד איתה. הם הצליחו לקבע את פתרון המדינה האחת של ליבמן ואלימלך בניגוד לכל היגיון ציוני. שאפו.
לעסקת המאה אין שום היתכנות גם אם כל האמריקנים והישראלים יתאחדו מאחוריה. היא אפילו לא בסיס למשא ומתן בעיני רוב העולם והפלסטינים. גם תוכניות מתונות יותר חסרות סיכוי. אין שום פלסטיני שמוכן לתוכנית הגושים ולסיפוח של מעלה־אדומים, של אריאל ושל 14 יישובי גוש עציון לישראל, גם תמורת שטחים בנגב או במדבר יהודה. ואם כן, האם מישהו מעלה על דעתו פינוי התנחלויות־ענק מעבר לגושים?
האם קיים ראש ממשלה, ולא משנה מאיזו מפלגה, שרוצה או יכול לפנות את קריית־ארבע של אליהו ליבמן? לפרק היום את בית־אל ואת עפרה עם מתנחלים דור שלישי? להעלות על משאיות ואוטובוסים את תושבי שילה ואלון־מורה? הרי כל פינוי של חצי מאחז לא חוקי בעמונה עולה לנו במאבקים משפטיים מתישים ובמלחמות שטח, גורר קרבות קשים עם מאות חיילים ושוטרים ומשאיר פצע עמוק שאינו מגליד בקלות. וגם אם המאחז מפונה בסוף, תמצאו במקומו את מגרון ב' ומגרון ג'.
שלא לדבר על ירושלים. הפתרון המופרך שהציע הנשיא קלינטון – "השכונות היהודיות ליהודים והערביות לערבים" – מתנגש עם הערבוב האתני גם בעיר המאוחדת. מה זה סילוואן (עיר דוד), כפר שקרוב למחצית מתושביו הם מתנחלים, האם הוא יהודי או ערבי? מה זה ראס אל־עמוד (מעלה הזיתים) עם 1,500 יהודים שבנו שם שכונה עצומה? מה זה שייח'־ג'ראח (שמעון הצדיק), א־טור (מעלה הזיתים), ג'בל־מוכבר (נוף ציון)? כל השכונות הללו מעורבות ללא תקנה ואי־אפשר להזיז בהן תושב או סיכה. ואיפה תעביר את הגבול הבינלאומי ברובע הנוצרי וברובע המוסלמי בעיר העתיקה שמאכלסים מאות משפחות יהודיות? על גגות הבתים? בחדרי המדרגות?
זהבה גלאון והעמותה שהקימה, "זולת", פרסמו בשבוע שעבר מחקר טרמינולוגי מקיף וקראו לסיפוח "אפרטהייד". אפשר להסכים או להתנגד, אבל הסיפוח כבר כאן, ולא משנה אם ראש הממשלה נתניהו יוסיף עכשיו או בעוד שנה את מעלה־אדומים או אריאל. המתנחלים יודעים שפתרון שתי המדינות מת, והמחאות הן נגד האפשרות הדמיונית בלבד שזה יקרה. לדעתי גם הפלסטינים מפנימים שישראל בטווח הארוך נופלת לידיהם כפרי בשל, אחרי שיקרסו לתוכה ויבטלו את הרשות. ירושלים שבה אני גר היא כבר עיר דו־לאומית לכל דבר. התיאוריה שלי היא כי הפלסטינים הפסיקו את טרור האוטובוסים והמתאבדים מכיוון שהבינו שאין בו צורך. אם ירצו, ישתלטו על ראשות העיר ומועצת העיר כבר בבחירות 2023.
כן, הוא יספח
אז תגידו לי מה עושים הלאה. איך מצילים את עצמנו מעצמנו במצב כל־כך בלתי הפיך? איך שומרים על מדינה יהודית ודמוקרטית בתנאים דו־לאומיים? איך מתארגנים למציאות אזרחית שחיה בכפיפה אחת עם סכנת אפרטהייד אמיתית? איך מנהלים ברמה הכלכלית והחברתית את רמאללה ושכם, חברון וטול־כרם, ועוד מאות כפרים ומחנות פליטים שירבצו על ישראל? איך שומרים על הביטחון בימים של כיבוש מחדש אבל הפעם בתוך אוכלוסייה גדולה, עוינת ותאבת נקם פי כמה?
זו בדיוק הבעיה. אנחנו מנהלים את מלחמות העבר. המדינה צריכה לשנות כיוון. להיערך לימים שבהם אנחנו הופכים למדינה אחת. עפר שלח וגלאון – אאוט, ליבמן ואלימלך – אין. לצערי לא ראיתי כאן כמעט שום היערכות של המל"ל, שום מחקר מדיני, ביטחוני או כלכלי מקיף שיכין אותנו לימים של חיים במשותף, שבעה מיליון יהודים ושישה וחצי מיליון פלסטינים (כולל רצועת עזה) בין הים לירדן. one big family, עם סכנה קיומית של אובדן השליטה הציונית בישראל. במדינה נורמלית, במקום משרדים מופרכים למשאבי מים וקידום קהילתי, היו מקימים משרד אחד רציני לתכנון המדינה הבאה. זה האתגר האמיתי וכל השאר בזבוז זמן, משאבים ומאמצים יקרים.
לפני שבועיים היה לי ויכוח באוהל הריבונות שהקימו נדיה מטר ויהודית קצובר מול משרד ראש הממשלה. הפעילים במקום טענו כי כל נושא הריבונות הוא המצאה של ראש הממשלה נתניהו, ונועד להסיט את תשומת הלב מהבעיות המשפטיות שלו. אני טענתי שאם כבר, המשפט הוא הסיבה שנתניהו יספח את השטח. נתניהו לא ירצה להיזכר כראש הממשלה הראשון שעמד לדין בעבירות של שוחד ומרמה, אלא כמי שהחיל את הריבונות הישראלית על יישובים ביהודה ושומרון.
ביום רביעי, אחד ביולי, נתניהו לא סיפח כלום ולא החל בשום תהליך, אף על פי שהתחייב. יוסי דגן וראשי מועצת יש"ע המאוכזבים, שצילמתי אותם רוקדים ברחובות וושינגטון ב־28 בינואר, הקימו התנחלות־דמה בהר־ברכה וקראו לנתניהו להחיל עליה ריבונות. נתניהו תמיד היה חפץ חשוד בעיני המתנחלים ונחשב כמי שרוצה להקים מדינה פלסטינית. עכשיו הם בטוחים שהכול התפוצץ, וריבונות ישראלית כבר לא תהיה כאן.
אני חושב שנתניהו יעשה מהלך חד־צדדי בכל זאת. ראיתי אותו מקרוב בימי האופוריה של וושינגטון, ואני חושב שהוא באמת רואה את עצמו כשליח היסטורי, שלא לומר משיח חילוני מסוג חדש; שנית, אני לא חושב שנתניהו יצרף לרזומה המשפטי המפוקפק שלו גם את פלופ המאה ויסחוב אחריו מורשת פלילית וכישלון מדיני חסר תקדים. הוא יספח משהו או מישהו, ויתרום גם את חלקו לעתיד המדינה האסונית האחת והבלתי מחולקת.
