אבא, אם הייתי יכול רק לרפא את הגעגוע

ושוב הגיע היום בשנה שמציינים בו שני ימי הולדת. הראשונה שחוגגת היא ארצות הברית – ייתכן שכבר אסור להגיד שם "יום הולדת" כי זה איכשהו קשור לעבדות – והשני הוא אתה, אבא. לא כתבתי לך הרבה זמן. עברו יותר משנתיים, שלוש מערכות בחירות ונגיף אחד מאז שחתכת מכאן. בשבוע האחרון אני נתקף יותר ויותר זיכרונות מהיום ההוא שבו הספדתי אותך, ונראה שהזמן דופק עבודה בהכהיית חושים ומחשבות.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעתם הלא רלוונטית של מבקרי הקולנוע
– אמני האשליות: איך זה שמעצר של אנונימי הפך לכותרות ענק
– הרגע הגיע: בישראל לא התחילו אפילו לתכנן את הריבונות

רציתי לנסוע לקבר שלך השבוע, לאחל מזל טוב, אבל אז נזכרתי שקברים מעדיפים ביקור בתאריך העברי, אז ויתרתי. או שזה היה רק תירוץ. מאז שהלכת הייתי בקבר שלך אולי שלוש פעמים, שתיים מהן אזכרות. אני שונא את הקבר שלך (אבל את המצבה אני בחרתי). אני מעדיף לא להגיע לשם, כי קשה לי לשחק אותה עצוב ליד אבן. אני מעדיף להיות עצוב ליד משחקים של מכבי חיפה, או ליד משחק מילים שמישהו זורק לאוויר ואני חושב לעצמי שאבא היה מעריך את השנינות.

חמין של קיץ

איך היה יכול להיראות סוף השבוע הזה. בטח היינו מגיעים, שירן והילדים ואני, בצהריים; נכנסים בלי לדפוק, כמו שאתה עושה רק בבית של ההורים. גפן הייתה רצה אליך ומספרת שהשבוע שמו אותה בכיסא הלבן בגן, סוג של עונש שנותנים למי שמרביץ. הייתי מספר לך שהיא כבר מזמן הפכה לדיקטטורית של גן פימפונים, ושהיא דוגלת בשיטת "המקל והגזר" מול שאר הילדים. מי שמקשה עליה חוטף מהמקל, ומי שלא מקשה עליה – היא מרביצה לו עם גזר.

אדם כנראה היה מתחיל לשיר לך את השיר החדש האהוב עליו, "נה נה בננה, נה נה עם בננה". פלג היה שואל בקסם הילדותי והמתוק שלו: "מה קנית לי?". והיינו עושים סיבוב קטן במטבח, ורואים את השעועית והחומוס בקערות של לפני חמין. אז מה אם קיץ, מבחינתך חמין תמיד היה מאכל לא עונתי.

ואז היינו מתיישבים בסלון, והקטנים היו נותנים לך את המתנה שקנינו. בטח איזו עניבה מהודרת, כי נורא אהבת עניבות, או ספר טוב שידעתי שאם לא אקנה לך, תגנוב לי אותו מהספרייה. היית מתחיל כמובן לדבר עם שירן על העבודה החדשה שלה, ושואל בפעם המאה מה הם בעצם עושים, ומעמיד פנים שאתה מבין. אחר כך היית קופץ לעיר להביא שתי פיצות מ"רימיני", והיינו מצטופפים כולנו בשולחן הקטן במטבח.

בחמש היינו נוסעים יחד לסבתא יולה. היא הייתה מביאה לך 100 שקל כדי שתקנה לעצמך מתנת יום הולדת, כאילו אתה בן 12. היינו יושבים אצלה שעתיים ושומעים אותה מקטרת על הנודניק ההוא מהישרדות והמעצבן ההוא מהליכוד, ואתה היית מתווכח איתה סתם בשביל הספורט כי היא כבר הרבה זמן לא עשתה ספורט.

אחר כך היינו חוזרים הביתה ובטח היית מרכז סביבך את הילדים ומספר להם סיפור חדש שקנית להם, כי עוד לא קלטת שזה הגיל שהם מתלהבים מצעצועים. אחר כך היינו מרדימים אותם ועושים יחד קידוש. כשהיינו ילדים אף פעם לא עשינו קידוש. איכשהו זה התפספס. בשנים האחרונות בכל פעם שהיינו באים עם העולל (התאומים בקושי זכו להכיר אותך) היית מקפיד להוציא את כוס הקידוש והכיפות ונותן לי לברך.

אחר כך היינו רואים חדשות ומתלוננים ביחד על דברים, ובתוך עשר דקות היית נרדם על הספה בסלון ונוחר בנחת. בבוקר היית קם שלוש שעות לפנינו כדי לוודא שהחמין עומד בסטנדרטים המחמירים לבית משפחת זמרי, וכאילו לא מספיקה הכבדות של הצהריים היית מארגן גם איזה ג'חנון אשכנזי של בוקר עם רסק ביתי וקצת סחוג שהשאלת מהשכנה למטה.
היינו מעבירים שעות רגועות בבית ומדברים על כדורגל ופוליטיקה וילדים וכמה חכם פלג וכמה עקשנית גפן וכמה שובב אדם וכמה נודניק יותם. בשלב מסוים היית גורר אותי הצידה בלי ששירן תראה ומספר לי שנכנסת לחשבון הבנק וראית שאנחנו קצת הרבה במינוס אז הפכת את זה לרק קצת במינוס.

אבא חשוב מפגישה

בטח היית מפזר מתנות על הילדים, ושוקולדים, ומבטיח להם שאיך שתיגמר הקורונה נלך כולם ללונה פארק יחד. ואני הייתי נזכר איך היינו פעם יחד ביורו-דיסני, אני ואתה, ועלינו על מתקן חללית שלא ידענו בדיוק מהו, ורק אז קלטנו שזה סימולטור שמדמה טיסה לחלל, ושממש אסור לך לעלות עליו עם הגב הבעייתי שלך. אותו גב שבסוף לקח אותך.

בסביבות ארבע היינו מתארגנים ליציאה כדי לא להיתקע בפקקים בוואדי ערה, והיית יורד איתי למטה ועוזר לי עם הדברים למרות הגב שלך, מנשק את הילדים, ולא נעלב מפלג שאומר לך "איכס" כי הוא לא סובל נשיקות.

בערב היית מתקשר לבדוק שהגענו ושהכול בסדר, ואני הייתי אומר לך שוב מזל טוב, ותודה, ושאני אוהב אותך. טוב, לא הייתי אומר "אני אוהב אותך". אף פעם לא אמרנו אני אוהב אותך. ידענו, הרגשנו, לא אמרנו. הייתי אומר לך כמה טוב שיצאת מהאשפוז ההוא על הגב, ושלמרות שנדפקה לך השנה הראשונה של הפנסיה החלק הטוב עוד לפניך. והייתי מוסיף שאנחנו עומדים לעשות חיים עם הנכדים ואם תתנהג יפה אולי נביא לך אפילו עוד אחד. או כלב. כמו נאפו, הפג הסיני שהיה לך.

למחרת בבוקר היית מצלצל ומזכיר לי שלא דיברנו על מרקו בלבול ואם הוא מתאים להמשיך לאמן את מכבי חיפה, ואני הייתי אומר לך שאתקשר אחר כך כי אני בדיוק לפני פגישה, ואתה היית אומר לי שאבא יותר חשוב מפגישה, ואני הייתי אומר לך שהפגישה ממש חשובה אז לא בטוח. ואתה היית צוחק. ואני הייתי מנתק. בערב הייתי מתקשר לעדכן אותך איך היה בפגישה. היה טוב, אבא. אולי תקפוץ לאחת?

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il