מרבים לתאר את מגפת הקורונה כ"ברבור שחור", כלומר אירוע כאוטי ובלתי צפוי שלא הייתה דרך להתכונן אליו מראש. אבל היא לא. האנושות מתכוננת אליה כבר מאה שנה. הברבור השחור, אם ישנו, הוא הכישלון של מדינות רבות, כולל ישראל, בהכלת המגפה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ג'יבריל רג'וב: אם נידחק לפינה לא נרים דגל לבן
– אדמה בוערת: "הפלסטינים הפכו ההצתות לשיטת פעולה"
– האפשרויות המגוונות לחופשה ישראלית זולה
נגיפים כבר שינו את מהלך ההיסטוריה: אילולא תקפה קדחת צהובה את הכוחות ששלח נפוליאון לדיכוי מרד העבדים בהאיטי בשנת 1801, קטלה עשרות אלפים והניסה את השורדים בחזרה לצרפת, נפוליאון כנראה לא היה מוכר את לואיזיאנה לארה"ב, והיום היו מדברים שם צרפתית כמו בחבל קוויבק הקנדי.
במאה השנים האחרונות מזוהים בכל שנה שניים עד ארבעה נגיפים חדשים הגורמים מחלות באדם. כ־250 זוהו עד היום, כ־50 עוברים מאדם לאדם, וכ־20 מדבקים באוויר. כך שהנגיף החדש שייך למועדון יוקרתי.
כמה מגפות מנגיפים חדשים השייכים לאותו מועדון פרצו במאה השנים האחרונות: השפעת הספרדית של 1918 הרגה בתוך שנתיים יותר מ־50 מיליון איש, כ־2.5 אחוזים מאוכלוסיית העולם אז; השפעת האסייתית של 1957 ושפעת הונג־קונג של 1968 קטלו כמיליון איש כל אחת. כך שהופעתם של נגיפים חדשים, המביאים למותם של מיליוני בני אדם, היא עניין צפוי לחלוטין: נכתבו על כך אינספור ספרים, הופקו סרטים נבואיים ("התפשטות" משנת 2011) ואפילו נקבעו נהלים רשמיים. אז מדוע הופתענו כל כך?
התשובה: הנגיף החדש עדין מדי. אבולה, מרס וסארס הורגים יותר משליש מהנשאים, אבל הנשאים מדבקים רק עם הופעת התסמינים. במציאות כזו קל לבודד אותם, לפני שהם מספיקים להדביק אחרים. אצל נשאי הקורונה, לעומת זאת, נראה לפעמים שהנגיף גורם דווקא לקדחת קניות ומסיבות, ורבים לא חווים תסמינים ולא נזהרים.
בשל אופייה המדובר של המחלה, המציאות הגלויה משקפת את המצב האמיתי לפני שבועיים. לכן קשה מאוד לתווך לציבור שהמצב עכשיו חמור דיו להצדיק צעדים דרמטיים. גם בימים אלו רבים טוענים שהכול בסדר, שכן עקומת החולים שמצבם קשה איננה עולה. תלו את המאמר על המקרר וחכו שבועיים: היא תעלה.
אז מדוע לא לבדוק את כולם כעת ולגמור עם זה? כי הבדיקות אינן אמינות דיין ועלולות לספק תוצאה שלילית כוזבת לנשא וחיובית כוזבת לבריא, וכשהמספרים גדולים – גם אחוזים קטנים מצטברים. כך שמיקוד מסוים הכרחי. אמנם משרד הבריאות צמצם בתחילה את הבדיקות יתר על המידה ופספס נשאים רבים, אבל שר הבריאות החדש אדלשטיין שינה את המדיניות ונראה שכעת היא מאוזנת.
אך תיקון המדיניות ועלייה בשיעור הבדיקות אינם מספיקים, גם הקצב חשוב. אם לוקח יום לקבל הפניה לבדיקה, שלושה ימים לקבל תשובה, ועוד יומיים לתחקור מגעים יסודי, אזי הנדבקים שטרם זוהו והוכנסו לבידוד ממשיכים להדביק בינתיים בקהילה, וחוזר חלילה.
לשם כך הוקם גוף חדש, "המכלול", שתפקידו לנהל את כל מערך הבדיקות, החקירות, הבידוד והמעקב, ולקצר דרמטית את לוחות הזמנים. אבל העומד בראשו התפטר לאחר שלא קיבל סמכויות מספיקות ממשרד הבריאות. המצב בחזית זו גרוע למדי, ואנו נאלצים להישען על היכולות הטכנולוגיות של שב"כ כדי לבודד נשאים במהירות מספקת. זהו האתגר הלאומי הדחוף ביותר כרגע.
אופטימיות איננה תוכנית עבודה
אבל, שואלים רבים, אם רוב החולים שמצבם קשה וכמעט כל המתים מהנגיף מבוגרים מאוד, מדוע כולנו צריכים להיזהר? שיבודדו אותם, ויניחו לציבור להידבק ולהגיע ל"חסינות העדר". זה טיעון מפתה למי שמחפש תירוץ להתעלם מהמציאות. אבל הוא חסר אחריות ומסוכן.
אפילו אם אפשר היה לבודד את כל קבוצות הסיכון בלי לפגוע בהן קשה, נגיפים רבים גורמים למחלות אחרי תקופת שיהוי, או שהם מחוללים נזקים סמויים המתגלים רק שנים אחר כך. אם, למשל, הנגיף החדש ונגיף HIV הגורם לאיידס היו מופיעים יחד בסוף 2019, היינו רואים עד היום אפס אשפוזים ומקרי מוות מ־HIV. נכון, אפס עגול, שכן HIV גורם לחלק מהנשאים מחלה קלה שחולפת במהירות ללא טיפול, והפגיעה החמורה במערכת החיסון המכונה "איידס" מופיעה בדרך כלל רק 5 עד 15 שנה מאוחר יותר. נגיף הקורונה החדש, לעומת זאת, כבר המית יותר מחצי מיליון אנשים בתוך חצי שנה. כך שאנחנו יודעים שנגיף הקורונה החדש הורג קשישים וחולי סוכרת מהר, אבל אנחנו לא יודעים עדיין את מי הוא הורג לאט ואיך.
רבים טוענים שהכול בסדר, שכן עקומת החולים שמצבם קשה איננה עולה. תלו את המאמר על המקרר וחכו שבועיים
רמזים דווקא ישנם: התסמינים המנבאים ביותר נשאות קורונה הם אובדן חוש ריח וטעם, ובלבול. הראשון עצבי, השני מוחי. אנחנו לא טובים בטיפול במחלות כאלו; חִשבו לדוגמה על טרשת נפוצה ואלצהיימר. אנו יודעים גם שנגיף הקורונה החדש פוגע בריאות, בכבד, בכליות ובכלי הדם, ושחלק מהנשאים סובלים מתסמינים משמעותיים גם חודשים ארוכים אחרי שהוגדרו כמחלימים.
רמז נוסף הוא המחלה החדשה Mis-c, דלקת רב־מערכתית שהופיעה אצל מאות ילדים בארה"ב ובאירופה 6־8 שבועות אחרי התפרצות הקורונה בסביבתם. רובם התגלו רק בבדיקת נוגדנים. זוהי מחלה קטלנית אך פשוטה לטיפול אם מזהים אותה מוקדם, והיא גבתה כבר את חייו של אדם אחד בישראל. התסמינים העיקריים הם חום גבוה מתמשך ופריחה על העור.
מלבד זאת, כדי להגיע לחסינות עדר דרושה כמובן חסינות רגילה; אך לפי ארגון הבריאות העולמי, איננו יודעים עדיין מי מהנשאים מפתח חסינות ולכמה זמן, וכיצד לזהות אותם. בהחלט ייתכן שאפשר להידבק מחדש אחרי חודשים בודדים. גם אם יימצאו חיסונים ותרופות, יעברו שנים עד שאפשר יהיה לספק אותם בכמויות מתאימות ולוודא את בטיחותם. יש סיבות טובות לאופטימיות בהקשר הזה, אבל אופטימיות איננה תוכנית עבודה.
אז מה עושים? לא נדבקים. מסכות, שמירת מרחק והיגיינה מצמצמות מאוד הדבקה. לפי מחקרים שונים, מקומות סגורים מדבקים כמעט פי 20 ממקומות פתוחים – אז כדאי להסיט כל פעילות אפשרית למקומות פתוחים. דרך ההדבקה העיקרית היא שהייה קרובה לנשא – אז כדאי לצמצם מגעים עם אנשים עד כמה שאפשר: להזמין קניות ברשת, לעבוד מהבית, לבקר כמה שפחות אצל חברים. וכמובן, לשמור על סבא וסבתא, שלנו ושל אחרים.
אין הכרח להגיע לאפס הדבקות ביום כדי לאפשר שגרת מגפה לאומית, אבל כל אחת ואחד מאיתנו יכול במאמץ סביר לשנות התנהגות, לתרום להשטחת העקומה ולסייע לחזרה מהירה יחסית לחיים כמעט רגילים.
