אין ספק שנשות ישראל יכולות לזקוף השבוע את ראשן. יש מי שפועל לקדם אותן, לשפר את התחרותיות שלהן בשוק העבודה, ובכלל, דואג להן שלא יישארו מאחור. זה נכון בעיקר, הפלא ופלא, בתחום הדת. הנה שני מקרים מהימים האחרונים: בתגובה לעתירה שדרשה לאפשר לנשים להיבחן במבחני הלכה של הרבנות הראשית, השיב היועץ המשפטי לממשלה כי יש קושי חוקתי באי מתן אפשרות לנשים לגשת למבחנים אלה, ובעקבות כך הוחלט להקים מסלול בחינות לנשים. כמעט בה בשעה העלה ח"כ אלעזר שטרן מיש עתיד הצעת חוק להגדלת מספר הנשים בגוף הבוחר את הרבנות הראשית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הצצה מיוחדת לטייסת הרחפנים החדשה של יחידה 9900
– אדמה בוערת: "הפלסטינים הפכו ההצתות לשיטת פעולה"
– אמני האשליות: איך זה שמעצר של אנונימי הפך לכותרות ענק
כגבר דתי־לאומי שמבחינתו הצורך בשוויון בין נשים לגברים הוא מובן מאליו, מחויב המציאות ומוכרח לעמוד בקדמת סדר העדיפויות של החברה הישראלית, הייתי אמור למחוא כפיים לשתי היוזמות הללו. אלא שמבט מעמיק קצת יותר – באמת שלא צריך הרבה יותר – חושף שלא רצון לקידום נשים בלבד יש כאן, אלא סדר יום אחר לחלוטין המסתתר מאחורי סינר ה"שוויון" הרחב. לנשות ההלכה אני מאמין לגמרי, ללא כחל ושרק. ברור לי שהנשים האורתודוקסיות האלו מעוניינות בפירות הכלכליים והאקדמיים של הבחינה ברבנות, ולא מעבר לכך.
אבל אז הופיעה בתוכנית הטלוויזיה המצוינת "קלמן־סג"ל" בכאן 11 ד"ר אלה סקעת, היועצת המשפטית של עמותת "עתים", אחד הארגונים שהובילו את העתירה. קלמן ליבסקינד שאל את ד"ר סקעת שאלה פשוטה אך מתוחכמת, שנועדה לחשוף את המניע העיקרי של העמותה שאותה היא מייצגת: "האם בבוא היום, כשאחת מהנשים הללו תעתור לבג"ץ בבקשה להתמנות לרב עיר, תתמכי בעתירתה או לא?". סקעת נדחקה לפינה והתחמקה שוב ושוב ממתן תשובה. בכך היא חשפה את המניע האמיתי של העתירה: צעד נוסף לקראת מינוי נשים כרבניות עיר. יכול להיות שגם עם זה אין לי בעיה, אבל לציבור דתי גדול מאוד יש; ולמעשה, התוצאה תהיה פירוק של הרבנות הראשית לישראל, שלא תוכל לשמור על קונצנזוס כלשהו. אם זו המטרה שלכם, תגידו. אל תשתמשו בנשות הלכה אמיתיות כדי להגיע ליעד.
המקרה השני, הצעת החוק של ח"כ שטרן, היא תעלול שלא נועד לקדם נשים אלא להביך את ח"כ תהלה פרידמן, לשעבר חברתו לסיעת יש עתיד וכיום אשת הקואליציה בסיעת כחול לבן. פרידמן, התומכת כמובן בהצעת החוק, לא יכולה להצביע בעדה בתור חברת קואליציה עם החרדים. אלה כללי המשחק. בפוסט שהעלתה לפייסבוק היא טענה שהצעת החוק היא הטרלה בלבד, מכיוון שלדבריה לא נעשתה כל עבודה פרלמנטרית מקדימה; כמו כן, אף שביקשה לדחות את העלאת ההצעה להצבעה בכמה חודשים כדי שתוכל לנסות להגיע להסכמה בעניינה ואולי אפילו להעבירה, ואף שהממשלה הסכימה לכך, היא נתקלה בסירוב מוחלט של שטרן. הבחירות הבאות לרבנות הראשית ייערכו רק בשנת 2023, כך שלא הייתה כל דחיפות להעלות את הצעת החוק דווקא עכשיו, אבל המטרה כאמור הייתה להביך חברת כנסת, לא לדאוג באמת לייצוג נשים.
הרבנות הראשית מעצבנת אנשים רבים, ולכן קל מאוד, קל מדי, למקד בה את הייצוג הנשי החסר. אבל האמת היא שיש במדינת ישראל מקומות שמפלים נשים באופן בוטה ולא זוכים לחלקיק מהיחס העוין הזה. השבוע דווח בתוכניתה של הילה קורח ברשת 13 על דו"ח חדש של משרד האוצר שמצביע על פערי שכר גדולים בין גברים לנשים באקדמיה. כן כן, האקדמיה הישראלית המתקדמת, הנאורה והליברלית, שנשיה יכולות להגיע לאן שיחפצו, משלמת אלפי שקלים יותר לגבר מלאישה. זאת ועוד, 82 אחוזים ממשרות הפרופסורה באקדמיה הישראלית תפוסות בידי גברים, ורק 18 אחוז בידי נשים. פער בלתי נתפס, ודאי בהתחשב בכך שהאקדמיה הישראלית פתוחה בפני נשים מאז ומעולם. כשכתבת אחרת העירה ש"אם זה מנחם מישהו, הרי שזהו המצב בכלל שוק העבודה הישראלי", הגיבה המנחה הילה קורח ובצדק: "את מי זה מעודד בדיוק? איזה משפט עידוד מוזר".
בעולם, אגב, אוניברסיטה היא לא מקום בטוח כלל וכלל לנשים, למרות הילת השוויון וה"את יכולה להשיג מה שתרצי". מלבד פערי השכר, מחקרים בארה"ב מצביעים על שיעור מדהים, בין 20 ל־30 אחוזים, של סטודנטיות שנאנסות וחוות הטרדות מיניות קשות במהלך לימודיהן. בישראל, שאין בה תרבות סטודנטיאלית אמיתית ורבים מהסטודנטיות והסטודנטים חוזרים אחר הצהריים לאמא ואבא, ניצלנו לפחות מהאזור החשוך והנתעב הזה של האקדמיה.
ברשת 13 נערכים בימים אלה קיצוצים נרחבים בכוח אדם. הראשונה שנודע שפוטרה היא מגישת החדשות טלי מורנו, שהייתה בחופשת לידה ושכבר לא תחזור ממנה לעבודתה. לא ניכנס כרגע לעניין חוקיות הפיטורים, אבל לפחות למראית עין היו צריכים ברשת להיות קצת יותר רגישים לעניין הפמיניסטי. פיטורים כאלה משדרים מסר שלילי לנשים שמעוניינות להאריך את חופשת הלידה שלהן, וכעת מקבלות עוד הוכחה לכך שהדבר מציב אותן בסכנה תעסוקתית.
אבל בתקשורת הישראלית, בדיוק כמו באקדמיה, פחות נוח לעסוק, כי אלה גופים ליברליים והם "משלנו". ברבנות הראשית דווקא נוח לעסוק, כי גם ככה זהו גוף שנוא, אז בואו נטפס עליו ונדביק לו את כל חוליי המגדר הישראליים. ובכן, זה לא המצב. נסו פעם לטפס על עצים אחרים, או לפחות גם על עצים אחרים; יכול להיות שמצמרתם תראו את המציאות באופן בהיר יותר.
