הקורונה היא אסון שקוף, כמו פצצת ניוטרון שפוגעת באנשים ולא בתשתיות. אי אפשר להבחין בו מהחלל החיצון. עיי החורבות שהמגפה מותירה אחריה פזורים במרחב הכלכלי בלבד, ובמידה מועטה – בבתי החולים. בישראל נרשמו עד כה רק כ־25 אלף נשאים, אבל כמיליון גברים ונשים בלי עבודה. בניגוד להערכות האופטימיות הראשונות, הבלתי זהירות, חלקם הגדול יתקשה לחזור בקרוב לשוק העבודה. מעסיקיהם מתמהמהים לקלוט אותם מחדש בגלל המיתון המתעמק, ובכך הם מעמיקים אותו עוד יותר, וחוזר חלילה. היקף המסחר הולך וצולל כי אנשים לא קונים, גם לא אלה שטרם פוטרו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אמני האשליות: איך זה שמעצר של אנונימי הפך לכותרות ענק
– ליצמן: "אני כפול מפרוש, תשאלי כל אחד. אני לא מפחד"
– הצצה מיוחדת לטייסת הרחפנים החדשה של יחידה 9900
מה יכול האזרח הקטן לעשות במצב כה קודר ומייאש? להתפלל למציאת חיסון במהרה, לקוות שמנהיגיו יתנהלו היטב בשביל הצר שבין זהירות הכרחית לזהירות יתר, ובעיקר לציית להנחיות. הקהילה הרפואית טוענת בלהט שעטיית מסכה ושמירה על מרחק הן אמצעי הלחימה היעיל ביותר במגיפה, ולכן מוטלת על כולנו חובה אזרחית לחבוש מסכה ולשמור מרחק.
ויש עוד משהו קטן וחשוב מאוד שחלקנו הגדול יכול לעשות: לשלוף ארנק ולקנות. שופינג בלע"ז. הרי כל כלכלן יגיד לכם שרוב הארנקים פה לא התרוקנו. עובדים שלא פוטרו ולא הוצאו לחל"ת אפילו הצליחו לחסוך מעט. הם לא נסעו לחו"ל, לא ערכו חתונות יקרות לילדיהם, קנו פחות, בילו פחות, ולכן נשארו עם יותר מזומנים. דו"ח שהתפרסם בארה"ב מלמד שסך המזומנים של הצרכנים האמריקנים בתקופת הקורונה שובר שיא של 60 שנה. מן הסתם גם אצלנו. לרובנו יש כסף, אבל אנחנו ממעטים לעשות בו שימוש בגלל עכבות פסיכולוגיות בעיקר: ההיגיון האנושי האינסטינקטיבי אומר שזה לא הזמן להוציא כסף, כי מי יודע מה ילד יום.
טעות. זה בדיוק הזמן להוציא כסף, ואם לא עכשיו אימתי. כשכל החנויות ייסגרו? כשהאבטלה תשבור שיאים נוספים? הממשלה כבר שפכה עשרות מיליארדים כדי להציל את המשק, עכשיו תורנו.
הרוב הגדול שממשיך להתפרנס כרגיל אמור להתגייס למאמץ ההצלה הלאומי על ידי הגדלת הצריכה הפרטית. כן, זה הזמן לתת דרור ליצר הקנייה, יצר בעייתי בדרך כלל אבל לא עכשיו: להזמין ריהוט חדש, לשפץ, לצאת למסעדה ולחופשה, אפילו לקחת קורס באיטלקית או ללמוד מחול. בקיץ 2020 החיסכון הוא מהשטן, והצריכה היא מעשה צדקה. אם נחזור לקנות, המעסיקים יחזירו יותר עובדים מהחל"ת, החנויות הסגורות ייפתחו מחדש, ואווירת הנכאים הכלכלית תתחלף באופטימיות. ישראל כץ לא יצטרך להוציא סכומים מטורפים על דמי אבטלה או על פיצויים למעסיקים, תפיחת הגרעון הלאומי תיבלם, והחל מהקיץ הבא נוכל שוב לחסוך. אסון הקורונה, מותר לקוות, לימד אותנו כמה חשוב לשמור קצת כסף ליום צרה.
