בסדרת מאמריו על תוכנית טראמפ לעג כאן מוטי קרפל, כמעט בארסיות, לקמפיין Do it right, ובכך חיבל במסר מציל החיים שלו: כן לריבונות – לא למדינה פלסטינית. קרפל קונן שבנימין נתניהו "לא שיער שיהפכו את עלה התאנה הזה, השקר הלבן הזה" של הקמת מדינה פלסטינית ללב העניין, ובכך קלע ללב הוויכוח. האומנם תוכנית טראמפ היא תוכנית ריבונות, ומדינה פלסטינית היא עלה תאנה – או שמא להפך.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
אסור להשוות: גם ל"רק מילים" יש משמעות
כשהאינטרסים של נתניהו ולפיד נפגשים
עיכוב יציאה: משבר הקורונה פוגע בעולם השליחות הציונית בחו"ל
מצד האמת, שני המרכיבים קיימים בתוכנית טראמפ, מדינה פלסטינית וגם ריבונות, ביחס של 30:70. לכאורה (בלבד) מקבלים את 30 האחוזים בהקפה, ולכן אין קל מלבעוט ב־70 האחוזים אחר כך. אלא שדווקא כאן חשוב להתריע: כדי לחמוק ברבות הימים מהתחייבות כלפי מעצמה עולמית, חובתנו להניח, כבר עתה, תשתית איתנה מאוד.
"תראו שרגלינו לא יירטבו", קבע קרפל במאמרו, אך לפחות חלק מהציבור ודאי זוכר שעוד ב־2004 הבהיר הרב יצחק לוי, שר בממשלות ישראל וממנהיגי המפד"ל, שהתחייבויות לוויתורים מדיניים שסוכמו עם האמריקנים בוצעו גם בוצעו. לא רק תוכניותיהם של מנחם בגין ויצחק רבין אלא גם תוכנית הנסיגה שנתניהו עצמו סיכם מול האמריקנים, "הסכם וואי", בוצעה במלואה, על כל שלוש "פעימותיה" – הראשונה בתקופת נתניהו, ושתיים בתקופת יורשו, אהוד ברק. כמובן, היה זה אף שהפלסטינים לא קיימו את תנאיהם.
אבל "תפסיקו להפחיד", ייעץ קרפל. מדוע? מפני שתוכנית טראמפ מציבה לפלסטינים "תנאים בלתי אפשריים", ובראשם "פירוק חמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה". גם אם אבו־מאזן יסכים בקריצה לשאר התנאים, הבטיח קרפל, "את התנאי הזה הוא לא יוכל למלא לעולם", ולכן "נקפוץ למים, תראו שרגלינו לא יירטבו".
הוא שוכח שהפלסטינים הם "עם" שלא צריך, אף פעם, למלא שום תנאי. תחת זאת, כל שעליהם לעשות הוא רק ליצור רושם שמילאו את התנאי. עוד נשכח מליבו של קרפל ישר הדרך שאין קל יותר מלשקר במצח נחושה באמצעי התקשורת. רוב אמצעי התקשורת לא יהססו לדווח, בבוא העת, על פירוז עזה, בקריצה, ופירוק חמאס מנשקו, כביכול. רק בעת האחרונה הובאו במקור ראשון תיאוריו של הכתב המדיני לשעבר קוה שפרן, לשעבר פרשן מדיני בגל"צ, על שהתרחש מאחורי הקלעים בגלי צה"ל. "ידעתי שאם אני מראיין את ראש הממשלה, יוציאו מזה כותרת על אי פינוי מאחזים בניגוד להתחייבויות מפת הדרכים – ולא כותרת על הרשות הפלסטינית שלא אוספת את הנשק" (בניגוד להתחייבות הפלסטינים). כלומר, בדיוק התנאי שקרפל המליץ שנתלה בו את כל יהבנו, כבר הוכח שאין בכוחו להיכנס למהדורת החדשות אם יופר. והוא יופר. ואז אופק שחור בפתח, ומושיע אין.
בכלל, רבים סבורים לתומם שאם אכן הסכנה המדינית חמורה, הכתבים המדיניים בכל העיתונים בוודאי יזעקו זעקה, ואז נדע שאכן מרחפת סכנה. בפועל הכתב המדיני ניזון מלשכת ראש הממשלה, שהיא הלשכה החשופה ביותר ללחץ זר. מהר מאוד הכתב המדיני מגלה שאם ידווח על מה שבאמת אמור להדאיג או להסעיר את הציבור, ייסגרו בפניו שערי שמיים וזרם המידע המדיני אליו ייחלש או ייפסק – הלכה הפרנסה והלך העיתון. כמו שתיאר שפרן: "קיבלתי טלפון מעורך היומן, שהסביר לי שפולארד אינו הכותרת, ומבקשים שלא אשדר את זה. מיד אחר כך דאגה לשכת שרון להוציא אותי מסבב השואלים במסיבות העיתונאים".
חובתנו הבסיסית היא לראות את הנולד ולהפעיל לח כאש בשדה קוצים, אך אפשר וצריך לכבות את האש.
