מי שמכיר כיצד מתנהלים בתי המשפט בישראל לא הופתע מפרסום ההתכתבות בין השופטת רונית פוזננסקי-כץ לבין נציג הרשות לניירות ערך עו"ד ערן שחם-שביט. מי שמכיר מודע לקשרים האישיים והקרבה בין טועני המשטרה, תובעי המשטרה ותובעי הפרקליטות לבין השופטים. זוהי קרבה בעייתית מאוד הפוגעת מן הסתם בחשודים ובנאשמים.
למשטרת מחוז תל-אביב יש ארבעה מרחבים: מרחב איילון, מרחב ירקון, מרחב דן ומרחב יפתח. לכל מרחב יש טוען משטרתי אחד קבוע, המופיע בבית המשפט מול שופט המעצרים, כאשר לא אחת מדובר בשופטת פוזננסקי-כץ. הטוען המשטרתי הוא שוטר הלבוש באזרחי ולא במדים, אשר דן מול שופט המעצרים בכל בקשות המעצר של המרחב שלו. מצב זה מביא לכך שארבעת טועני המשטרה נמצאים בכל יום ובמשך שעות ארוכות באולם המעצרים וכך נוצרים קשרים אישיים עם השופטים ונוצרת תחושה של קולגיאליות במקום העבודה. בדרך כלל יש לטוענים את מספר הטלפון האישי של השופטים ויש להם ערוץ ישיר אליהם.
הקשרים האישיים הללו והחיבה שנוצרת בין השופטים לבין הטוענים באה מן הסתם על חשבון החשודים, שמובאים לדיון בבקשת המשטרה להאריך את מעצרם. גם שופט הוא אדם ובדרך טבעית הוא יטה לטובת מי שהוא מכיר ואף מחבב. הבעיה לא טמונה באנושיות של השופט, אלא בכך שיש טוענים קבועים ששוהים כל היום באולם השופטים וכך נוצרים קשרים אישיים וקשרי חברות. ראוי שהמשטרה לא תמנה טוענים קבועים, אלא בכל פעם תשלח חוקר אחר לפי התיק שבו הוא מטפל. כך יימנע הקשר האישי והאסור בין השופטים לטוענים. ראוי גם שמערכת המשפט לא תמנה שופטים קבועים לשופטי מעצרים ותערוך תורנות בין כל השופטים.
עוד כתבות באתר מקור ראשון
–רצועת עזה כמדרון חלקלק: האם אפשר אחרת?
–דואגים לעצמם: החרדים ונתניהו בקרב הישרדות משותף
–זכויות נשים ולהט"בים: מבחנם של הדתיים הליברלים
אלא, שהבעיה הזו היא לא נחלתו רק של אולם המעצרים. כך גם בבתי המשפט לעניינים מקומיים, שבו יושבים התובעים העירוניים ונוצרים קשרים אישיים עם השופטים. כך גם בבתי המשפט הפליליים, שבהם מתנהלים כתבי אישום. גם שם נוצרים קשרים אישיים ופסולים בין השופטים לבין התובעים המשטרתיים ותובעי הפרקליטות. גם כאן יש לטפל באותה הדרך שיש לטפל באולם המעצרים. יש למנוע יצירת קשרי חברות אישיים בין התובעים לבין השופטים. לא יכול להיות ואסור שיהיה לטוען משטרתי או לתובע את מספר הטלפון האישי של שופט. זה פסול מיסודו.
נקודה נוספת שראויה לדיון היא תחושת השייכות של השופט, תחושת ה"אנחנו באותו צד". מרבית השופטים באים מהפרקליטות ולפני שמונו לשופטים הם היו תובעים בפרקליטות, כך שהם חשים תחושת שייכות לפרקליטות. שופטים אמנם לא שירתו במשטרה, אבל מבחינתם המשטרה ובתי המשפט נמצאים באותו הצד של החוק. מבחינתם אלו שתי זרועות של המדינה המשתלבות יחד כדי למנוע עבריינות ופשיעה. שופטים רבים לא עושים את ההפרדה הכול כך חשובה בין המשטרה והתביעה לבתי המשפט.
עבור כל אלה הבקיאים בהתנהלות המשפט בישראל המסרונים שפורסמו לא חשפו בעייתיות, אלא שמו עליה זרקור. על המערכות לנצל את השעה ולטפל בבעיות העמוקות הללו. על המערכת למנוע יצירת קשרים אישיים פסולים עם שופטים ולחדד את ההפרדה בין התביעה לבין בתי המשפט.
