השבוע התחלנו את השביתה הגדולה של מערך הרווחה בישראל. ביגון קודר נאלצנו להוריד את השאלטר החברתי על מדינת ישראל. אגפים שלמים של השירות החברתי מושבתים מיום שני ועד להודעה חדשה. חרף הבקשות החוזרות ונשנות מהממשלה וממשרד האוצר להתערב ולהנשים את שירותי הרווחה שקורסים, עדיין לא נמצא מזור למצוקות שלנו והחמצן אוזל. השביתה היא המוצא האחרון אליו הגענו, לאחר שכלו כל הקצין.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שר החינוך מודיע: "בתי הספר יפתחו באחד בספטמבר"
– צום י"ז בתמוז: שיעור מיוחד עם הרב חיים נבון
– דרושים מנהיגים הגונים לאזרחי ישראל הערביים
במשך שנים אנו קוראים לחיזוק הפרופסיה, המעמד, והשכר של עובדי הרווחה. אנו חשופים לאלימות מצד מטופלים ועובדים תחת לחץ גדול עם מספר רב של תיקים לכל עובד. אנחנו אחרונים בדירוג השכר של העובדים האקדמאיים במשק וזאת למרות שנדרשת מאתנו השכלה רחבה, התמקצעות והשתלמויות רבות.
השביתה הזו לא נולדה היום. היא תוצאה של הזנחה ממושכת ורבת שנים של מערכת הרווחה. מדינת ישראל מזניחה את השירותים החברתיים, האלטרואיזם, הסולידריות והחמלה כלפי האזרחים שלה וכלפי העובדים הסוציאליים שנשלחו בשמה לקו החזית.
כ-1000 תקנים של המקצוע לא מאוישים, ראשי רשויות חותמים על מכרזים אך אין דורש לתפקידים. בסקר שערכה עמותת 'עו"סים שינוי' נמצא ש-44% מהנשאלים, רוצים לעזוב את המקצוע ב-5 שנים הקרובות, רבע מהעו"סים עוזבים את המקצוע בשנים הראשונות לאחר סיום לימודיהם ופונים לאפיקים אחרים. וזו רק טעימה מהשבר העמוק שבו נמצאת מדיניות הרווחה של ישראל.
לצערנו משבר הקורונה הוכיח לכולם את הטענה שלנו שהשירות והמענה שאנו נותנים מיועדים לכלל הציבור ולא רק לאוכלוסיית קצה. במרוצת הזמן כל אחד ואחת מאתנו עלול להזדקק לשירות סוציאלי וראוי שיהיה על הצד הטוב ביותר.
נוכח העלייה הדרסטית בכמות הנדבקים בגל השני של משבר קורונה והמשבר הכלכלי שהולך ומחריף הפוקוס הציבורי לא ממוקד על המחאה שלנו. אבל אנחנו כאן כדי להישאר. זה הולך להיות מאבק ארוך ומייגע שבו כבר אין לנו מה להפסיד, יותר נמוך ממצבנו כבר אי אפשר להגיע, לכן עכשיו אנחנו הולכים על כל הקופה.
המחיר שישלמו האזרחים יהיה לא פשוט ושירותים רבים כבר נפגעו. תסקירים לעבריינים לא ניתנים, מקרי אלימות במשפחה לא מטופלים, שירותים לקשישים נעצרו, ועדות להפסקת היריון לא מתכנסות, מענים לצעירים בסיכון לא ניתנים ועוד ועוד.
אחרי כל זה אתם עלולים לטעות ולחשוב שאנחנו הצד הרע בסיפור הזה, נהפוך הוא. אנחנו הצד הטוב, השקט והשקוף, השקט והשקוף מידי אפילו, שסופג מהלומות מכל כיוון ועדיין ממשיך לתת עבודה, למה? כי ככה הורגלנו במשך שנים, להוריד את הראש ולהמשיך הלאה לעוד ביקור בית או כתיבת תסקיר לבית המשפט.
אולם כעת הגיעו מים עד נפש. תסמונת האישה המוכה שחוזרת לבעלה האלים, לא תחזור שנית. כעת השאלטר בידיים שלנו. נכון, זה לא השאלטר של חברת חשמל או נמלי ישראל. כאן ייקח קצת יותר זמן אבל אנחנו ערוכים למאבק ממושך. משרד האוצר יהיה חייב להיכנס למשא ומתן על הדרישות שלנו: לתקצוב תכנית מוגנות, לרפורמה במבנה השכר ולמענק מיידי של 1250 ₪ לכל עובד סוציאלי. עד שלא ייענו הדרישות שלנו, לא תסתיים השביתה. ובמקרה חירום מוזמנים לפנות למשרד האוצר.
אבי נחמני הוא פעיל חברתי ועו"ס במחלקה לשירותים חברתיים עיריית טירת-כרמל
