שבוע לא קל עבר על תומכי ראש הממשלה. אם לשפוט לפי מצב הפיד, נתניהו נמצא במצב לא קל, אבל הפיד, כבר למדנו, הוא לא מדד שאפשר להסתמך עליו לגמרי.
להערכתי אפילו בצלאל סמוטריץ' לא דמיין שההטרלה שארגן לקואליציית הקורונה תצליח כל כך. תכלס, זה אחד הטריקים הישנים בספר. כשבאופוזיציה רוצים להביך ולסכסך בין חלקי הקואליציה, מעלים הצעת חוק או יוזמה שידוע שתהפוך למחלוקת בין המפלגות שמרכיבות אותה, ומחכים לפיצוץ שבדרך כלל לא מגיע. הקואליציה מחליטה לדחות את ההצעה, סופגת את הלעג של מציעי החוק ועוברת הלאה, לנושא הבא בסדר היום. כמו במקרה שיש עתיד הגישה בקשה לחקירה פרלמנטרית בנושא הצוללות. ההצעה נדחתה למרות הלעג כלפי כחול לבן ואף אחד אפילו לא זוכר שהוגשה הצעה כזו. לכולם די ברור שלא יפרקו את הממשלה. הרצון להישאר בעמדות הכוח חזק מכל עלבון של חבר אופוזיציה רהוט ככל שיהיה, והכול נשאר בדיוק אותו דבר.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
המחיר ששילמנו תמורת הכותרת "השגריר הבדואי הראשון"
הבנאים באים: סודה של משפחת הכשרונות המפורסמת בישראל
רגע מכעיס של שיטור יתר הוא לא סיבה להתנגד לאכיפת מסכות
אולי זה הרצון להיות בסדר עם כולם, אולי כוחות בקואליציה שלא הסכימו לעבור לסדר היום, כך או כך בסופו של דבר דווקא אצל נתניהו נוצרה מהומה שערערה את הבייס.
התענוג האמיתי, עבור מי שאינו תומך בביבי ועקב אחרי הדרמה שנוצרה בעקבות ההצעה של סמוטריץ', היה לקרוא את הציוצים של תומכי נתניהו שניסו לנהל קרב הגנה על ראש הממשלה. הם נראו באותן שעות כמו אמא שזומנה לשיחה עם מנהלת בית הספר כי הבן שלה התפרע ומנסה בכל כוחה להסביר שהוא לא אשם; השני התחיל, המורים לא בסדר, ואם רק היו נותנים לילד את מבוקשו, או משנים עבורו את מערכת השעות הוא לא היה מתפרע. כל זה במקום לגשת לילד ולהיכנס בו.
ברוב הפעמים התירוצים נכשלו. העובדה ששלוש מערכות הבחירות האחרונות עמדו בסימן השינויים הרדיקליים שצריכים להיעשות במערכת אכיפת החוק, ההפגנות נגד בתי המשפט והיועמ"ש, בצירוף העובדה שאם נתניהו וחברי הכנסת שהבריזו מההצבעה היו מצביעים בעדה היא הייתה עוברת בקלות – הקשו מאוד על ניסיונות ההגנה של הליכודניקים השרופים.
החלק הקשה ביותר בשביל הביביסטים היה להתווכח עם אלו שלחמו איתם כתף אל כתף בשוחות הפיד והתאכזבו מההזדמנות שהוחמצה:
ריקלין זו דוגמה אחת. וזה מה שקרה כשאראל סגל, תומך נלהב של ראש הממשלה, צייץ מחדש את שאלתו של עמית סגל:
ההגנה הכי טובה היא ההתקפה כידוע, והצייצנים הביביסטים זרמו על העניין בכל הכוח:
עמית סגל כנראה השתעמם קצת באותו יום סוער בכנסת. אחרת אי אפשר להסביר את ההתגרות באחד, יאיר נתניהו, שמצייץ רבות על מערכת המשפט אבל התקשה להסביר לאן נעלם אביו האהוב ברגע המכריע:
הטענה העיקרית של יאיר נתניהו לעמית סגל, ולא רק באותו יום, היא העובדה שסגל לא מהדהד ועושה פולו לפרסומים של עיתונאים אחרים במהדורת חדשות 12. זו הייתה יכולה להיות יופי של טענה אם רק היינו מתעלמים מהעובדה שלהדהד כתבות ותחקירים זה נהדר אבל בסופו של דבר המטרה שלשמה עושים את זה היא כדי לתקן את העוול באותם תחקירים. ואת זה, מה לעשות, צריכים לעשות הפוליטיקאים ובראשם אבא של יאיר שבחר להתעלם. אז מה היה עוזר אם עמית היה מדבר על החשיפות של אילה חסון או יואב יצחק אם בסופו של דבר נתניהו האבא לא מגיע למליאה ומתקן את זה?
ואם כבר עוסקים ביחסי נתניהו האב ונתניהו ג'וניור: לפני כחודש וחצי פרסם יאיר את הציוץ הבא:
ויס וחברת החדשות החליטו לא לשתוק על הרמיזה המכוערת והודיעו כי יתבעו אותו תביעת דיבה. נראה שהיה להם קייס לא רע כי הילד הרע עם הפה הגדול שעצבן כל כך הרבה אנשים מימין ומשמאל צייץ השבוע הודעת התנצלות כפי הנראה כחלק מפשרה לסגירת העניין. הבן אפילו קיבל חיזוק בחשבון של אבא:
יכול להיות שנתניהו יצר פה טרנד חדש של אבות ובנים בטוויטר:
ילדה עם כוס ברד הפכה לסמל
כבר בימי הסגר בחג הפסח נשמעה תרעומת כלפי נבחרי ציבור רבים שלא כיבדו את הנחיות משרד הבריאות, בהם כמובן ראש הממשלה עצמו ונשיא המדינה. בגל השני הזרקור הציבורי הופנה אומנם לא אחת אל מסיבות הסלבס ההמוניות, אבל הם כידוע, לא חייבים לנו שום דבר.
התרעומת כלפי נבחרי הציבור, מעבר לדרישה הבסיסית שיהוו דוגמא אישית להוראות שהם יזמו, נשענת בעיקר על האכיפה הקשוחה של משטרת ישראל כלפי מי שלא עוטה מסכה ברחוב. הדוגמא הבולטת ביותר אולי הייתה זו:
שוטר אכזר עוצר ילדה בת 11 ששותה כוס ברד ונותן לה דו"ח בזמן שהיא ממררת בבכי. המשטרה הפכה מסוכנת יותר מהקורונה pic.twitter.com/iQkU757TCt
— יצחק פלדמן (@iitsikk10) July 6, 2020
אותה ילדה אולי לא יודעת אבל היא הפכה לסמל ודוגמא נגד עובדי ונבחרי ציבור שהפרו את ההוראות. בבחינת: "כשXXX הולך בלי מסיכה לא עושים לו כלום אבל ילדה בת 11 עם כוס ברד אין בעיה"…
כתבת האדריכלות, אומנות עיצוב ותחבורה ציבורית של "הארץ" לקחה את זה הסיטואציה למקום אחר, והמגיב לה זכה בפרס המדור בתגובה המעולה של השבוע בקטגוריית "מתחת לחגורה":
אבל שוטרים וראש עיריית ת"א זה הכסף הקטן. השבוע פרסם רועי ינובסקי במהדורת החדשות של כאן 11, שזמן קצר אחרי שהודיע שר הבריאות יולי אדלשטיין על התקנות המחמירות החדשות האוסרות על התקהלות של יותר מ-20 איש, הוא נסע לחגוג את יום הולדתה של רעייתו בחצר ביתם עם מספר משתתפים גדול בהרבה.
גם ינובסקי הדגיש שלא מדובר בעברה על התקנות משום שהתקנות לא נכנסו רשמית לתוקף אבל זה לא הפריע לאף אחד להתפוצץ על השר.
ועכשיו קחו את השר הממלכתי שלא רגיל לעמוד בגל ביקורת כזה, תשנו לו את השם למירי רגב, תוסיפו מגש סושי והסבר לא מספק ותקבלו 'עליהום' כמו שרק בטוויטר יודעים לעשות:
צפיתי בזה 3 פעמים כדי להאמין ששמעתי נכון.
מירי רגב בטקס חנוכת כביש הבוקר: ״אנחנו נמצאים כאן לא בדיוק לפי המגבלות של משרד הבריאות. להבא נוודא שזה קורה״ pic.twitter.com/LFQjlzc183
— עמליה דואק (@AmalyaDuek) July 7, 2020
ברגעים אלה ממש, טקס חנוכת מחלף אשקלון צפון בהשתתפות שרת התחבורה ועשרות מוזמנים, יש סושי, פירות וכריכים, זמר, הגברה וכו׳- הכל עלה לפי גורמים כ200,000 ש״ח. לפי גורמים משפטיים- ההגבלה על התקהלות עד 20 איש כבר בתוקף. pic.twitter.com/QP8F7CTB6R
— Lior Kenan – ליאור קינן (@LiorKenan) July 7, 2020
והיה גם מי שבחר להסתכל בעין טובה על הטקס וההוצאות הכרוכות בו:
ואם כל זה לא הספיק לכם אז השר צחי הנגבי אמר בראיון לאופירה וברקו בערוץ 12, שהאמירה שלאנשים אין מה לאכול בקורונה היא "חארטה". מה שנקרא רגישות מעל ומעבר.
הוא כמובן עורר עליו את הפיד העצבני גם ככה, אבל לשירות הציבור נביא ציוץ אחד של טל שניידר, עם מיטב ההתנצלויות הקודמות של השר הוותיק, שהוכיח שוב, שאולי כדאי לו לחשוב טוב יותר אם לקיים את הריאיון הבא:
אחרי התקפת קסאמים בדרום אמר הנגבי ש"יש הבדל בין בירתה הכלכלית של ישראל או נתב"ג, לבין יישובים אחרים" ואז התנצל:
"בנפול אויבך"
חברת החדשות של ערוץ 13 ידעה כבר ימים רבים בגלגולים שונים של מצוקה כלכלית וסכנות סגירה. בשבועיים האחרונים, בשל קיצוצים, זימנה לשימוע לפני פיטורין מספר עיתונאים בולטים כמו טלי מורנו, עקיבא נוביק, דני רופ ועוד.
אבל מכולם תשומת הלב של הצייצנים הייתה נתונה בעיקר לכתב המדיני ברק רביד. משמאל ביכו את לכתו, ומימין איבוד פרנסתו היה סיבה למסיבה. ואם לא מסיבה לפחות הזדמנות טובה להזכיר את אי-מקצועיותו או לסגור חשבונות ישנים.
והייתה גם שמחה מקולגה לשעבר:
משהו קטן וטוב
לא אירוע גדול ולא מישהו מאוד מוכר אבל סיפור חמוד על אהבת נעורים שנתקלה בקשיים ואחרי עשור הגיע התיקון. מזל טוב:
