שבת דף קכז ע"א-ע"ב
המורגלים בתפילת שחרית יומית יודעים ודאי לדקלם בקלות את אותם דברים ש"אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא". כלומר אלה האנשים שמרוויחים פעמיים מקיום מצוות – גם שכר בעולם הזה וגם בעולם הבא. אלא שהגמרא מעמתת שני נוסחים זה בזה ושולחת אותנו ללמוד על ההבחנות ביניהם.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
מבוכה תוצרת בית: כשהביביסטים נשארו לבד במערכה
"כשעולם התורה הספרדי לא נוכח, גם האשכנזים מפסידים"
"עצוב למות באמצע התמוז" – מחווה מיוחדת לנעמי שמר ושיריה
הנוסח הראשון: "אמר רב יהודה בר שילא בשם רב אסי שאמר בשם יוחנן: "ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות".
שואלת הגמרא, האמנם? והרי המשנה אומרת: "אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם. ומהכתוב מסיקים שהדברים המועטים הנזכרים כאן מפיקים בשכר כפול זה ואחרים לא. הגמרא מתרצת: הדברים שהוזכרו בהרחבה נכללים בגמילות חסדים. ובלשון אחרת, ממשיכה הגמרא ומבארת – כל אלה קיימים במשנה המצמצמת וכלולים בהוראותיה.
באופן בלתי נמנע נדרש הקורא ללכת לרשימת הנתונים ולבצע התאמה בין צד א' לצד ב', ולהטמיע את הגרסה הארוכה של רבי יוחנן לתוך הגרסה המצומצמת של המשנה. אז מה היה לנו שם? הכנסת אורחים וביקור חולים יכנסו לקטגוריית "גמילות חסדים"; השכמת בית המדרש ו"המגדל בניו לתלמוד תורה" ל-"ותלמוד תורה כנגד כולם", כמובן; ו"הדן את חברו לכף זכות" לקטגוריית "הבאת שלום בין אדם לחברו". אבל מה נעשה עם "עיון תפילה"? לאיזו קטגוריה נכניס את המצווה הזו כשלפנינו רק כיבוד הורים, גמילות חסדים והבאת שלום בין שניים, ותלמוד תורה כנגד כל אלה?
מטבע הדברים פרשנים ראשונים ואחרונים התפלפלו רבות בסוגיה, כשחלקם רואים בעיון תפילה חלק מתלמוד תורה, אחרים רואים בזה גמילות חסדים באם המעיין מתפלל על חברו, אולם רש"י מדבר על גמילות חסדים מסוג אחר – גמילות חסדים לעצמו, ומסכם – "וצריך עיון".
אכן קשה לעכל שחסד עם עצמנו עשוי להתכופף תחת המושג "גמילות חסדים", שכל כולו יציאה מעצמנו לטובת האחר. כל כולו נתינה ומסירות החוצה מתוך ויתור על משהו מעצמי. אולם הפרשנות כאן מבקשת לחנך אותנו שדאגה לעצמנו לא חייבת להיות אגואיזם; היא יכולה להיות הטענה לשם נתינה. כמו סוללה שנדרשת מדי פעם להתחבר לחשמל כדי להמשיך ולהעביר אנרגיה הלאה. בשורה התחתונה השאלה היא על מה אתה מתפלל. תפילה לרפואתך, לשמחות ולבינה טובה איננה חלק מאגואיזם אלא יכולה להיות הכשרה עצמית לטובת תפקוד טוב יותר עבור המשפחה והחברה. כן, בראש ובראשונה אתה הוא שיוצא ממנה נשכר, אולם כבר לימדה אותנו המשנה כמו גם הגמרא כי יש מצבים בהם ניתן להרוויח פעמיים – בעולם הזה ובעולם הבא. או במקרה של עיון תפילה – במרחב האישי שלנו ובמרחב הציבורי, המעניק לזולת.
