תגלית מרעישה במיוחד נרשמה אצל קהלים שלמים בשבוע האחרון. התקשורת רעשה, הרחוב געש, נציגי ציבור התפלצו. סרטונים שטפו את הרשת כמו המבול שללא ספק היה יורד עלינו לולא בורא עולם נדר לא להשתמש בכלי הזה שוב. אייטמים חדשותיים יוצרו בקצב שמתאים למלחמה. כותרות ראשיות צעקו. פוסטים ארוכים פורסמו בפייסבוק. לא נמצא אחד שיכול היה להישאר אדיש. אתם מוכנים לגילוי המסעיר? כדאי שתשתו כוס מים, שבו אם אתם עומדים, תפסיקו לקרוא אם אתם בעלי לחץ דם גבוה או מחלות לב: המשטרה, כך דווח השבוע, לפעמים מתנהגת שלא כשורה.
הלם, אני יודע. קחו כמה דקות לעכל, גם אם כבר יידעו אתכם קודם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בעיצומו של הקרב: אנחנו הולכים לקראת אנרכיה
– פוליטיקה כושלת ופקידות נחשלת: שינוי תפקוד המדינה הוא צורך קיומי
– "צ'יטות המולדת": האם הארגון שלקח אחריות על הפיצוץ באיראן קיים באמת?
עם כמות דקות השידור והפיקסלים ברשת שניתנו לכמה מקרים של אכיפה אגרסיבית במיוחד של נהלי קורונה מאז נכנסו לתוקף הוראות נוקשות, אורח במדינה היה חושב שעד לפני שבוע, משטרת ישראל הייתה גוף ללא דופי. אנשים שבמשך כל חייהם היו עיוורים לחלוטין לשחיתות הגואה, האלימות יוצאת הדופן והברוטליות הכללית שמאפיינת חלק משוטרינו פתאום נזכרו בה עכשיו.
הבה ונתחילה בחרדים: סרטון של ילדה שמתייפחת בזמן שהיא מקבלת קנס על אי-עטיית מסכה הכמיר את ליבם של רבים. קטעים אחרים שגם הם הראו הגזמה בוטה באכיפה משטרתית נוספו, והספיקו כדי לצייר מטרה סביב חץ שכבר נורה מראש: המשטרה מפלה נגד חרדים! כמה קולות, כמה נהי ובכי שמענו מתחילת הקורונה על התעמרות בחרדים, אפליית חרדים, שנאת חרדים, ועוד. ואולי באמת הישראלי הממוצע, שחולק את אותו טבע עם כל אדם אחר בעולם, באמת החליט שרירותית שלא הקורונה היא הבעיה אלא מיעוט שאצלו היא מתפשטת במיוחד. ובמנטליות הזאת צריכים להיאבק (ולכתוב נגדה). אבל על מי אתם עובדים? אתם חושבים שלמשטרה יש משהו אישי נגד חרדים? דברו עם הערבי-ישראלי הממוצע שמפגין באבו-טור, ועם הנער הדתי שרצה להכניס תמרים להר הבית, או, אם נלך קצת אחורה, דברו עם אריה אלדד על עמונה או עם בצלאל סמוטריץ' על גוש קטיף. נראה לכם שאתם מיוחדים? חברות וחברים אם לא הרגשתם עד השבוע שהמשטרה מגזימה, אתם צריכים להקריב קרבן תודה.
אותו הדבר נכון לגבי כל המתלוננים מכל המגזרים והדתות שהחליטו דווקא עכשיו, בפעם האחת שהמשטרה באמת צריכה לאכוף את החוק באגרסיביות, שהם לא מתלהבים מהרעיון. שנים – יובלות – נעמדים התומכים בחירויות הפרט ודורשים מגבלות נוקשות יותר על הכוח שמקבל השוטר הממוצע. בכל העולם, פחות או יותר מאז הומצא קונספט המשטרה, היו אלו שהזהירו מפני מסירת יותר מדי כוח לידיה. אבל הציבור הרחב בעיקר התעלם מהם. אולי לא נוח לחשוב על החלשה כלשהי של המשטרה, כי רוב האזרחים פחות או יותר שומרי חוק, וישנים טוב בלילה עם המחשבה ששוטר יכול לדפוק מכות לחשוד בפשע בלי יותר מדי דאגה ממה שיקרה לאחר מכן. או שאולי הם פשוט לא חושבים על זה, כי זה נושא שלא נוגע בסדר היום שלהם בדרך כלל.
אבל אז פתאום באה הקורונה. ואותם אנשים שלא הייתה להם שום סיבה לחשוש מהמשטרה חוץ מאשר כשהם לחצו יותר מדי על דוושת הגז, יכולים להיחשב כאחרוני הפושעים אם הם לא יעטו מסכה כמו שצריך. ואם זה יקרה, לא רק שצפויה להם חוויה לא נעימה בכלל בהתקלות עם שוטר – הם גם יצטרכו לשלם. וכך פתאום, כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם, נולד לו דור של ליברלים אזרחיים. אלימות משטרתית! הם זועקים. אפליה! הם קוראים. הם אפילו – חכו לזה – הם אפילו מצלמים שוטרים שלא תאמינו, עוברים על אותו החוק שהם בעצמם אוכפים! מי היה מאמין?
ובכן, כל מי ששם לב כבר מאמין מזמן. חוץ מהבודדים בישראל שמתנגדים להפעלת כוח משטרתי מסיבות פילוסופיות – אותם תוכלו לספור על שתי ידיים – חלקים נרחבים ממגוון אוכלוסיות התעוררו למציאות הזו בשלבים שונים של ההיסטוריה הישראלית. המזרחים בימי מפא"י העליזים, הציונות הדתית בהתנתקות, האתיופים מאז הגיעם ארצה, וחלק גדול השמאלנים, שהשנאה למשטרה היא חלק אך-טבעי באידיאולוגיה הבסיסית שלהם (חוץ מאשר כשהיא שוברת למתנחלים את העצמות, כמובן). מי שהיה צריך קנסות של 500 שקלים וסרטונים עצובים שהציגו התנהגות משטרתית בזויה כדי להבין בשנת 2020 (!) שהמשטרה היא גוף בעייתי, מוזמן להצטרף למסיבה ולהכיר במציאות כמות שהיא. אבל להישמע מופתעים עכשיו זה קצת כמו להדליק מנורה ולחשוב שאתם תומאס אדיסון.
חוק וסדר
כמה מילים על שימוש משטרתי בכוח מופרז, ושחיתות משטרתית באופן כללי. ישנה סיבה טובה מאוד לכך שמדובר בתופעה בינלאומית ועתיקה: טבע האדם.
בניגוד למה שחלק חושבים, אין אף פסול באדם הממוצע שמחליט להצטרף לשורות המשטרה. הם פשוט בני אדם, כמו כולנו. ואם תיקחו אדם כמו כולנו, תלבישו אותו במדים, תנו לו רובה ותעניקו לו כוח על הסובבים אותו, ישנו סיכוי לא מבוטל שהוא ייכנע ליצרים הטבעיים שלו וידרדר להתנהגות פסולה. ברמה הזו, קצין משטרה לא שונה מנבחר ציבור. אין שחיתות אינהרנטית אצל פוליטיקאים – פשוט יש להם הרבה יותר הזדמנויות להיכנע ליצרים שלהם.
כפי שמרחיב לתאר ג'ונה גולדברג בספרו "התאבדות המערב", השחיתות הזו לא בהכרח תתחיל ממקום פסול. אם למשל, אתם אחראים לגייס עובד חדש לחברה, ומולכם ישנם שני קורות חיים: אחד של אדם זר, והשני של בנו של חבר טוב. מבחינה מקצועית, שני המועמדים הם בעלי אותם כישורים ואותה הסמכה. אם ההחלטה הייתה שלכם בלבד, כנראה שהייתם בוחרים לקחת את המוכר לכם. זה נפוטיזם, וזה כמעט בלתי-נמנע.
המודרנה כמו גם ההלכה היהודית, בנויות שתיהן על ההבנה שטבע האדם יכול להוביל בקלות למקומות פסולים, ולכן הן קובעות סייגים וגדרות ונהלים תקיפים. חוקים שמטרתם ליישר את האדם ולמנוע כמה שיותר מצבים בהם יהיה לי הפיתוי או הכוח ליפול להתנהגות מושחתת. את השפעתו ההרסנית של טבע האדם ניתן לראות בכל פוליטיקאי שהלך לכלא על שוחד או פשע צווארון לבן אחר. את המציאות ללא סייגים נוקשים מכיר כל אדם שפגש בכוח משטרתי מופרז.
אם אנחנו רוצים לחיות בעולם מתוקן, הצעד הראשון הוא לחזק את הגדרות.
