מכתב ההתפטרות של ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' סיגל סדצקי, היה ארוך מדי. 3,995 מילים מחזיק הפוסט שפרסמה בדף הפייסבוק האישי שלה לצד המכתב, טקסט שהיה אפשר לקצר לרבע בלי להפסיד דבר. אבל האורך לא חשוב. מה שחשוב הוא העיוורון שמשתקף ממכתבה למשמעויות הרחבות של ההמלצות שלה. בעיני סדצקי הקורונה היא אירוע רפואי. את עומק המשבר הכלכלי שמגפת הקורונה הכניסה אליו את מדינת ישראל היא פשוט לא מבינה. סדצקי אמנם יודעת להגיד שצריך לצמצם את המחיר הכלכלי, אבל כל המכתב זועק חוסר הפנמה של המצב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צאו בחוץ: טיול אופניים, אטרקציות בפינת החי וקצת היסטוריה
– מנכ"ל שירות התעסוקה: "עלינו לפעול בכלים לא רגילים לפתרון המשבר"
– באישור גנץ: לנתניהו תהיה אחריות בלעדית על ריבונות
הבעיה היא שסדצקי לא לבד. את הבכירים העוסקים בקורונה בישראל אפשר לחלק לשתי קבוצות: מי שמביטים במגפה דרך חור הגרוש, ומי שרואים אותה דרך דגימות הנגיף. אלו אינם מצליחים להפנים את המחיר הבריאותי של ההקלות, ואלו מתקשים להבין את המחיר הכלכלי הכבד מאוד של ההחמרות. התוצאה היא מדיניות שמתנהלת כמו משחק משיכת חבל, או אולי כמו נדנדה בגן שעשועים. בכל פעם הכף נוטה לצד שלוחץ חזק יותר, בלי גורם שמבין את ההשלכות המערכתיות של שני צדדי המשוואה, מסוגל לאזן ביניהן ומייצר מדיניות ברורה ורציפה.
ממכתבה של סדצקי משתקפת גם בעיית ניהול המערכה. משרד הבריאות יודע לנהל את מערכת הבריאות בשגרה, כאשר מה שנדרש הוא בעיקר קבלת החלטות. בימים כתיקונם זה עובד טוב וחסכוני, משום שמדינת ישראל בנתה את המערכת כך שהיא בעיקרה מתנהלת על ידי קבלני משנה שהמדינה מפקחת על פעולתם ומאסדרת אותה. הבעיה היא בזמני משבר.
מה שסדצקי וחבריה יודעים הוא בעיקר ללוות קבלת החלטות: לסגור ולפתוח, להרחיב ולצמצם. למשרד הבריאות פשוט אין יכולות ביצוע. הוא לא יודע להקים מערכות במהירות, יש מאין, הוא לא יודע לתפעל ישירות מערכות גדולות ומורכבות, ובקיצור: הוא לא יודע לנהל מלחמות. זה לא מפני שסדצקי וחבריה לא בסדר. הם אנשים מצוינים, הם פשוט לא מתאימים למה שנדרש מהם כעת. אם ניהול המערכה לא יועבר לגוף שמסוגל לכך, המחדלים לא יתוקנו והמערכת תמשיך לא לתפקד כפי שנדרש ממנה לנוכח המגפה.
