עצומת רבנים, תלמידי חכמים חשובים הנמצאים בחזית הציונות הדתית, החלה להתארגן במטרה לאסוף תרומות לצורך ערעורו של עמירם בן־אוליאל על הרשעתו בהצתת הבית בדומא ובשרפתם של שלושה מיושביו. העצומה היא בחסות ארגון "חוננו" ובהנהגתו של שמואל מידד (זנגי), היקר באדם, שכל חייו גמילות חסדים.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
המלאך השומר על מערכת המשפט: בנימין נתניהו
קידוש השם בלילות סוערים: הרב סיני אדלר נפטר בגיל 92
מבוכה תוצרת בית: כשהביביסטים נשארו לבד במערכה
הטענות שבבסיס העצומה כבדות. בן־ אוליאל וקטין נוסף, א"א, עונו קשות בחקירתם, וספק אם יש תקדים לכך. לדעתי שגה בית המשפט כשאישר את העינויים על בסיס היתר "פצצה מתקתקת". בן־אוליאל לא היה פצצה מתקתקת, ולאחר שנעצר לא נשקפה סכנה מוחשית ומיידית ממנו או מחבריו. הצורך הדחוף והאמיתי להרתיע "נערי גבעות" ודומיהם מלהתנכל לערבים אינו בגדר פצצה מתקתקת, ולא לכך התכוון המחוקק.
כשנתבקשתי לחתום על העצומה טרחתי לקרוא את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בלוד. השתדלתי לקרוא אותו ללא דעה קדומה על הפרשה, ואני נוטה להשתכנע מטיעוניו, על אף העינויים הקשים שהנאשם עבר עד שהודה. יש בפסק הדין פרטים בעלי משמעות, הנוספים על הודאתו של הנאשם. פסק הדין גלוי, וכל הרוצה יכול לקוראו ולגבש עליו דעה. אני כותב את הדברים בלב כבד, משום שהוריו ומשפחתו של הנאשם הם עצמנו ובשרנו בהתיישבות בגוש עציון, ואני בטוח שסבלם גדול.
איני יודע כמה מהרבנים שחתמו על העצומה קראו את פסק הדין ללא דעה קדומה (זה קשה!). לא ידוע לי שמי מהם נאבק בעבר למען חשודים ברצח שטענו שהודו בגלל עינויים שעברו, רומן זדורוב (רצח תאיר ראדה) או סלימאן אל־עביד (רצח חנית קיקוס), למשל. במצב הזה אני חושש שחתימתם על העצומה עלולה להתפרש מחר כנכונות לקורטוב של סלחנות כלפי ההצתה בדומא. כך יפרש מחר נער גבעות קיצוני את חתימתם, והוא עלול להבין שהוא רשאי לשוב על מעשה דומה בעת רצון לנקום את הירצחם של יהודים.
אבהיר את דבריי: אנו נאבקים על ההתיישבות ביהודה ושומרון בציפורנינו ובשינינו, בראש ובראשונה מול פעולות טרור נפשעות נגד אזרחים תמימים חפים מפשע. מישהו שקיבל חינוך לא נכון עלול להתיר לעצמו – בעת מצוקה ובכעס הנקם וכשנדמה לו שמדינת ישראל עוברת לסדר היום מהר מדי – לנקום נקמה סביבתית בערבי אקראי, ולשוב בכך על מעשים בודדים שנעשו בעבר בסגנון זה. מבחינתנו זהו אסון מוסרי, דרך בדוקה לכרות את הקשר בין המתיישבים ובין הציבור בארץ, רשויות המדינה, צה"ל וכוחות הביטחון, קשר שאנו עמלים עליו יום ולילה. זהו גם הרס חייו של הנוקם עצמו. אסור לנו כרבנים להיות במקום הזה, המביע ספקות בעמדתנו הנחרצת למנוע כל פעילות כזאת ובכל מחיר. אני חושש שגם האמירה שאנו מגנים את ההצתה בדומא בכל פה לא תוכל למחוק את מה שהעצומה הנזכרת עלולה לעשות.
הרבנים טוענים, לעומתי, שהם בסך הכול דורשים צדק. רשמתי לעצמי: רבני האגף הימני בציונות הדתית מוכנים להשקיע סכום כסף גדול, בביטחונם שבית המשפט העליון שלנו הוא תכלית הצדק.
מכאן להערות נוספות בשולי הדיון: את הסכום הגדול מאוד דורש עורך דין טוב, פעיל שמאל מובהק, שהגן על מחבלים לא מעטים, והוא מוכן לייצג את בן־אוליאל בערעור. סכום הכסף שייאסף מאנשינו ישולשל בוודאות לכיסו השמאלי של עורך הדין. יכולתו לשכנע את בית המשפט בחפותו של בן־אוליאל מוטלת בעיניי בספק גדול. האומנם בימים אלו, כשמשפחות רבות מאבדות את מטה לחמן, עלינו להשקיע סכום כסף גדול כל כך דווקא בעורך הדין זה?
אני חושש שקו ההגנה יהיה דרישה לפסול מכול וכול הודאה שנגבתה תחת לחץ עינויים, גם כשיש ראיות לאמיתותה מגורמים נוספים. ספק בעיניי אם בן־אוליאל ישתחרר מחמת כך, מכיוון שלדעתי יש נגדו ראיות בעלות משקל. אני חושש שהמרוויחים העיקריים ממאבקו של עורך הדין יהיו מחבלים ערבים בעתיד, שלא יותר להפעיל נגדם אמצעים מיוחדים. הם ירצחו יהודים וישתחררו מחוסר הוכחות. כל זה ייעשה מכוח כספים שנגבו מכיסינו כיהודים רחמנים הרואים בצרתו הגדולה של בן־אוליאל, ומוכנים להתעלם מן האפשרות שהוא הצית את הבית בדומא.
