תמונות ההתפרעות האלימה בסיום הפגנת השמאל במוצאי שבת בתל אביב לא היו מפתיעות. אלימות מהרף הנמוך היא כבר מזמן לא נחלתם של מפגיני ימין בלבד. מי שעוקב אחרי הרטוריקה והפרקטיקה בהפגנות השמאל בשנים האחרונות יכול היה כבר מזמן להבחין בסימני ההסלמה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "ווייז מטרות" וחמ"ל מורחב: כך תיראה המלחמה הבאה
– בין חרדיות לקרליבך: נפתלי קמפה מרגיש חלק מהזרם
– איך המשטרה עוצרת חרדים בכוחנות בזמן שחופי תל אביב מלאים?
ההסלמה החלה ברשתות החברתיות וחלחלה לרחוב. בכיכר גורן בפתח תקווה, בכיכר הבימה בתל אביב, ובמוצאי השבת האחרונה גם בכיכר רבין, הטונים כבר שונים לחלוטין. הרטוריקה כלפי ראש הממשלה נתניהו והמשך שלטונו הפכה אלימה יותר ויותר. ביטויים שמשמעותם קריאה לפגיעה פיזית בו ובמשפחתו הפכו נפוצים, לצד קריאות למהפכה אלימה. מראות ההרס בתל אביב במוצאי השבת הם כמעט המשך טבעי. סופה של אלימות אצורה שהיא מתפרצת לאו דווקא במקום המתוכנן.
הוונדליזם בסיום ההפגנה במוצאי השבת היה ונדליזם פוליטי. גם בארץ פוטנציאל האלימות מחולק בשווה בין המחנות, מה שגורם לפוטנציאל הזה להתממש הוא תחושת חוסר האונים
לא היה מדובר באלימות של חסרי הלחם. הוונדליזם בסיום ההפגנה במוצאי השבת היה ונדליזם פוליטי, ניסיון מעט פתטי לחקות מחאות מסוימות מעבר לים. השאלה היא כמובן מה מוביל את אותן קבוצות, בינתיים שוליות, למחוזות הללו. מה לוקח בני אדם נורמטיביים והופך אותם לחבורת ונדליסטים פושעים המאמצים פרקטיקות אלימות, גם אם בשלב זה לא מסכנות חיים.
בעבר מקובל היה לזהות אלימות באופן טבעי עם הצד הימני של המפה הפוליטית, הניסיון לימד שמפגיני הימין באמת היו אלימים יותר אך הרטוריקה האלימה ובעקבותיה הפרקטיקה האלימה מחייבת הסבר מחודש. ההסלמה לא נובעת מתפיסת העולם הימנית. כפי שבעולם האלימות איננה נחלת צד אחד במפה, גם בארץ פוטנציאל האלימות מחולק בשווה בין המחנות. מה שגורם לפוטנציאל הזה להתממש הוא תחושת המצור, הרגשת חוסר האונים.
ממשלות שמאל – אאוט
במשך עשרות שנים, מקום המדינה ועד לשנים האחרונות, השמאל מעולם לא חווה תחושת איבוד שליטה אמתית על המציאות הפוליטית. תמיד היה נראה שמבחינתו העניינים בשליטה, ובמקרה הכי גרוע ייקח כמה שנים לסדר אותם.
עם חזרתו של נתניהו לשלטון הניח איש השמאל הממוצע שלא קרה שום דבר נורא. ייקחו בין שנתיים לשבע, והשלטון יחזור אלינו. השנים נקפו, וחלום ממשלת השמאל הלך ונגוז. בכל שנה התגברה תחושת המצוקה
זה מתחיל מהעובדה שבניגוד לכמעט 30 שנות שלטון רצופות של השמאל בישראל, מהקמת המדינה ועד 77', הימין לא שלט בעצמו ברציפות יותר מכמה שנים ספורות, עד לתקופת נתניהו הנוכחית. שבע שנים אחרי המהפך קמה ממשלת הרוטציה. אחריה באה ממשלת האחדות. ממשלת הימין הצרה של שמיר שרדה שנתיים בלבד ולאחריהן, ב-92', עלה השמאל בראשות רבין לשלטון. בשנת 96' חזר הימין בראשות נתניהו לשלטון, אך תוך שלוש שנים חזרה השליטה לשמאל בראשות ברק.
לברק לקח אמנם פחות משנתיים לאבד את ראשות הממשלה, אך תוך חמש שנים בלבד קמה ממשלת השמאל של אולמרט, כשעוד לפניה הפך הליכוד בשנת 2005 לקבלן הביצוע הגדול ביותר של מדיניות השמאל, עם ההתנתקות.
עם חזרתו של נתניהו לשלטון ב-99 הניח איש השמאל הממוצע שלא קרה שום דבר נורא. ייקחו בין שנתיים לשבע, והשלטון יחזור אלינו לעוד תקופה של עשיית שלום ובקרת נזקים. על 11 שנות שלטון ימין רצופות אף אחד שם לא חשב. השנים נקפו, וחלום ממשלת השמאל הלך ונגוז. בכל שנה התגברה המצוקה והתעצם חוסר האונים.
בשנים האחרונות קרו שני תהליכים. ראשית, לרבים בימין נמאס שהם מצביעים ימין ומקבלים שמאל, בגלל פסיקות בית המשפט העליון. במקביל, בשמאל השתררה תחושה שהשינוי במערכת המשפט נמצא מעבר לפינה
נקודת המשבר הייתה 2015, אז התחלפה ממשלת ימין-מרכז חילונית באופייה בממשלת ימין הארד-קור הכוללת חרדים. החל מאותו הרגע המצוקה הפכה למוחשית, והשמאל חווה לראשונת תחושת איבוד שליטה של ממש על המתרחש.
לתחושה הזו מצטרף עוד אלמנט. החל משנות ה-90 השמאל הישראלי התהלך בתחושה שלפיה גם אם הימין יהיה בשלטון אין סכנה לנושאים שהם בציפור נפשו. התחושה הזו התבססה על הפרפרזה של בגין שהוצאה מהקשרה, ולפיה "יש שופטים בירושלים". השמאל היה בטוח (גם אם באופן תת מודע) שלנושאים החשובים באמת ידאג בית המשפט העליון, והכל יהיה בסדר.
אבל בשנים האחרונות קרו שני תהליכים. ראשית, לרבים בימין נמאס שהם מצביעים ימין ומקבלים שמאל, בגלל פסיקות בית המשפט העליון. במקביל, בשמאל השתררה תחושה שהשינוי במערכת המשפט נמצא מעבר לפינה. התחושה הזו מופרכת לחלוטין בכל מדד אובייקטיבי, אבל עצם קיומה גורם להעצמת תחושת איבוד השליטה בשמאל. וכשהכול שחור, בלי תקווה, ללא אור בקצה המנהרה, הדרך לאלימות פוליטית קצרה. זה נכון בימין וזה נכון בשמאל בדיוק באותה המידה, מה שמשתנה לאורך השנים הוא רק יחסי הכוח והתחושות הנלוות אליהם. לכן אין מה להיות מופתעים ממה שקרה בהתפרעויות שלאחר הפגנת השמאל במוצ"ש, רק להיות זהירים ומוכנים לבאות.
