כרטיס אדום: כשלמיעוטים אין מילה במאבק של עצמם

קבוצת הפוטבול האמריקני "וושינגטון רדסקינס" הכריזה אתמול (ב') רשמית כי בכוונתה לשנות את שמה לקראת העונה הבאה. ההודעה באה בעקבות שנים של מחאות מצד גורמים בציבור ובמיוחד בתקשורת, שראו בשם "רדסקינס" ("אדומי עור") כינוי גנאי לילידים אמריקנים, ודרשו לשנותו בהקדם. בשנתיים האחרונות, רבים בתקשורת הספורט האמריקנית אף סירבו להשתמש בכינוי כלל, והתייחסו אל הרדסקינס פשוט בתור "קבוצת הפוטבול מוושינגטון". בתחילה, סירב בעלי הקבוצה דניאל סניידר לשנות את שם הקבוצה. אולם האקלים התרבותי הנוכחי בארצות הברית הביא להתעצמות המחאות נגד השם, ולכך ש"פדרל אקספרס", חברת השילוח שנותנת חסות לאצטדיון הקבוצה, דרשה רשמית את המהלך.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– העצמאים חשובים מכדי להפקיר אותם ללא ביטחון
– נגיף הפייק: כך תדעו לזהות ידיעות שקריות בימי קורונה
– חוזרים לעבוד ביחד: מקור ראשון מתגייס למצוא לכם עבודה

ההתנגדות לשינוי באה, כצפוי, בעיקר מצד גורמים שמרניים בחברה בכלל ובספורט בפרט. הטענה המרכזית הייתה שגם אם לשם יש קונוטציה שלילית לאינדיאנים, הרי ש-80 שנות קיום הקבוצה הסירו את העוקץ ממנו והפכו אותו למותג שלא קשור כלל להיסטוריה כזו או אחרת. רבים בימין אף ראו את הסוגיה כביטוי נוסף למלחמת התרבות האינסופית, באמצעותה מנסים גורמים פרוגרסיביים למחוק כל דבר שרק מריח פוגעני או בעייתי. בתמיכתם בעמדתו של סניידר לאורך השנים, השתמשו ימנים אלו פעמים רבות בטענת המדרון החלקלק באומרם שעם שינוי השם, המתנגדים לו פשוט יתקדמו לפגיעות מיקרוסקופיות יותר – שכן אין גורם ממתן לאמירה "זה פוגעני". הוכחה לכך ניתן אולי למצוא בעובדה כי בוושינגטון פוסט פורסמה השבוע קריאה לשנות את שמה של קבוצת הבייסבול "טקסס ריינג'רס", בטענה האבסורדית שלריינג'רים – אוכפי החוק בימיה של טקסס כרפובליקה עצמאית ולאחר מכן כחלק מארה"ב – היה קשר ל"עליונות לבנה".

אולם ההתנגדות המעניינת ביותר הגיעה דווקא מצאצאי הילידים בעצמם. בסקרי דעת קהל ובראיונות שונים לתקשורת, נמצא שרוב בני השבטים החיים כיום בארה"ב תמכו בשימוש בשם, וגאים בכך שמורשת אבותיהם מקבלת ייצוג נאה בתרבות. בדומה לפרשת הדנ"א של אליזבת' וורן, אז גינו צאצאי הילידים את השימוש הציני שעשתה הסנטורית הדמוקרטית במורשת האינדיאנית שלה כביכול (שהתבררה כשקר), כך גם כאן.

כמו בכל אירוע אחר בתבהלת הגזע הנוכחית, גם במקרה הזה נראה שלמובילי המחאה (הלבנים) לא כל אך אכפת מה חושבים האנשים שהם מתיימרים להילחם למענם. כפי שציין הכותב האמריקני קווין ויליאמסון, מלחמת התרבות הנוכחית אינה מתנהלת בין השכבות החלשות לחזקות – היא מתנהלת בין המחלקה הראשונה למחלקת עסקים, בין השכבה הבינונית-עליונה בתקשורת לעליונה ביותר בעולם העסקי האמריקני.

הפלת פסלים ושריפת חנויות לא עשתה דבר כדי לעזור לאפרו-אמריקנים שסובלים מהתעמרות משטרתית, בדיוק כמו ששינוי שמם של הרדסקינס לא יסייע במאומה לבני השבטים הילידים. היום או מחר דניאל סניידר יכריז על שם חדש, כולם יתקדמו לשערורייה הבאה, והחברה האמריקנית תהפוך לקצת יותר אפורה וקצת פחות מעניינת.