המעתיקים באקדמיה של היום הם הרופאים של מחר

העתקות במבחנים תמיד היו וככל הנראה אני מניחה שיישארו איתנו. כדי להתמודד עם תופעה פסולה זו נקטו המכללות והאוניברסיטאות בשנים האחרונות במגוון אמצעים ובהן החמרה בענישה עד כדי סילוק מהלימודים. רבים מהמוסדות רכשו תוכנה המאתרת העתקות בעבודות התלמידים. עם זאת, מניסיונם של מרצים ניתן לומר כי יעילותן של תוכנות אלו, כמו גם אמצעי הענישה, אולי תרמו במעט לצמצום התופעה אך בוודאי שלא למיגורה. יתר על כן, יש הטוענים כי שימוש באמצעי כפייה שונים, דווקא מפחיתים את האחריות האישית של הסטודנטים לנהוג ביושרה ובאמינות.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ‏האם הפתרון לקורונה נמצא כבר בסל התרופות שלנו?
– אם מישהו לא יתעשת, הפגנת הבסטיליה תסתיים בדם
– החשש מגל שני ומהמשבר הכלכלי: מקרון יעניק ריאיון נדיר

בעקבות התפשטות הקורונה עברה מערכת ההשכלה הגבוהה למבחנים מהבית. גם החלטה זו התקבלה אד הוק, מבלי שניתנה אפשרות להתארגן ולהתכונן כיאות. חלק מהמרצים הותירו את אותם המבחנים שתוכננו להתקיים באופן פרונטלי בכיתות למתכונת של מבחנים בבית. במבחן דמה שערכה אחת האוניברסיטאות קיבלו כל הסטודנטים ציון 100, למרות שהשאלון דרש ידע רחב ורמת חשיבה גבוהה. בבדיקה שנערכה התברר כי רובם המוחלט של הסטודנטים השתמשו בחומרי הלמידה של הקורס במהלך המבחן, וכאשר התקשו התייעצו זה עם זה. היו סטודנטים שהגדילו לעשות ואף שילמו לאנשים חיצוניים בעלי כישורים שיענו על שאלות המבחן במקומם. סטודנטים אלה הם המהנדסים, הרופאים וגם המורים והמורות של המחר, שמביאים עמם נורמות שצריכות להטריד את כולנו בהיבט המוסרי, עוד לפני שעסקנו בכלל בסוגיית כשירותם ורמתם המקצועית כשייקלטו בשוק התעסוקה.

מול תיאורים אלו עדיין ישנם סטודנטים לא מעטים המקפידים על "טוהר הבחינות". רבים מהם עושים זאת מטעמי יושרה ולא מחשש שייתפסו, אף שהפיתוי בבית גבוה לאין ערוך. אך במקום לראות באותם סטודנטים דוגמה ומופת לעיתים קרובות דווקא מערימים עליהם קשיים. באחת האוניברסיטאות פסלו לכל הנבחנים את הקורס לאחר שנפתחה קבוצת טלגרם בה הועברו התשובות. כנגד שני שלישים מהסטודנטים שהיו שותפים לקבוצת הטלגרם הוגשה תלונה לוועדת המשמעת, אך במקום להעניק לאותם סטודנטים שלא העתיקו ציון לשבח, הם נענשו ביחד עם חבריהם. במבחן אחר, נקודת המוצא של המרצה הייתה כי "כולם מעתיקים" ולכן הוא ניסח שאלות קשות במיוחד, בהם נדרשו הסטודנטים לצטט פסקאות נרחבות כלשונן. במבחן זה, כפי שתיארה לי סטודנטית כשדמעות בעיניה, הפער בין אלו ששמרו על יושרה לשאר הסטודנטים עמד על עשרות אחוזים. באחד הקורסים היה ניסיון להתארגן כקבוצה, ולבקש פקטור על שאלה לא הוגנת, לדעת הלומדים. הניסיון נתקל בהתנגדות של שאר הסטודנטים בקורס שקיבלו תמורת עבודתם המשותפת ציונים גבוהים. פנייה של מיעוט למרצה נתקלה בחוסר הבנה, שהרי סטודנטים רבים ידעו לענות על השאלה. ניתן להוסיף לכך דוגמאות רבות; אין ספק כי הבחינות הנערכות מרחוק תרמו לקלות הבלתי נתפסת של העתקות וחשפו את הנורמות הבעייתיות הפושות באקדמיה.

מיגור התופעה חייב להיות אתגר חינוכי-ערכי של מערכת החינוך כולה. ובינתיים, על מערכת ההשכלה הגבוהה והמרצים לחפש דרכים שונות להתמודד עם הסוגייה. בשלב הראשון, חשוב להרים על נס את אותם הסטודנטים שבוחרים לשמור על טוהר הבחינות, ובד בבד, לנקוט באמצעים נוספים כנגד אלה שעוברים על הכללים. ניתן לדוגמה, לאפשר לסטודנטים שימוש בחומר פתוח ולנסח מבחן בהתאם. תהא זו תרומתם הצנועה של המרצים לצמצום הפער וחוסר הצדק.