"מי שדאג שהמורים לא ילמדו שעה אחת מעבר ל-30 ביוני אולי הצליח להגן בצורה בריונית על זכויות המורים אך ודאי שפגע במעמד המורה בישראל". זה מה שאמרתי היום בדיון על מעמד המורה בוועדת החינוך בכנסת.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
עורכת יהודייה ב"נ"י טיימס" התפטרה ומאשימה: "ויתרו על השאיפה לאמת"
מחפשים עבודה? הארגונים והעסקים האלה זקוקים לעובדים | 14.7
אם מישהו לא יתעשת, הפגנת הבסטיליה תסתיים בדם
המורים שאני מעריך הם אלה שאני מכיר. אמי מורה, חמתי גננת, חבריי הטובים עובדים במערכת החינוך ומעל הכל – אני רואה יום יום את מסירותם של מורי ילדיי ואחרי כל זה צריך להגיד שמעמד המורה אינו מזהיר.
והאמת היא שזה לא מפתיע. כשאזרחי ישראל רואים משק במשבר, אבטלה גואה וילדים שלא רכשו השכלה – ארגוני המורים דואגים ש"העט יפול" בדיוק ב 30.06. למה? כי הם יכולים. ואז מתלוננים על מעמד המורה. זכויות אפשר להשיג בבריונות, אבל בשביל כבוד צריך לעבוד.
מעמד המורה נגזר מאטרקטיביות המקצוע ואטרקטיביות המקצוע נגזרת משכר, אבל לא רק. מורים רבים בישראל מגיעים ממניעים אידיאולוגים וחווים מפח נפש, כאשר המערכת אוזקת את ידיהם ולא מאפשרת להם לממש את יכולותיהם: חומרי הלימוד מוכתבים מלמעלה, כמות והרכב השעות מלמעלה ויכולת לאכוף משמעת כמעט אינה קיימת. המון אחריות, מעט סמכות.
ומה לגבי שכר? דו"חות ה OECD מראים שהשכר אינו נמוך כמו פעם. הבעיה היא בתמריץ: מורה יגיע לשכר ממוצע רק לאחר 18 שנים… לא האיכות קובעת, לא ההישגים. רק היכולת לשרוד במערכת עם דופק. דו"ח מקינזי מ-2007 מלמד שהמתכון למשיכת כוח אדם איכותי נעוץ דווקא בתנאי שכר טובים למתחילים. כמו כן, מנהלים לא יכולים לפטר מורים לא טובים ולהכניס במקומם מורים חדשים וטובים. ככה אי אפשר לקדם מעמד מורה.
החינוך הוא בראש מעייניי. מקצוע ההוראה, תמיד היה מקצוע מכובד במסורת היהודית. הדרך להחזיר עטרה ליושנה, היא ע"י שינוי שיטת התגמולים משיטת ותק לשיטת תוצאות, הגמשת אופן ההעסקה ומתן אוטונומיה פדגוגית וניהולית.
אני אמשיך להיאבק על כך למען עתיד ילדינו, למען החברה בישראל ולמען המורים.
